בזמן שהייתי תלמיד בחטיבת הביניים, למדתי שמה שקורה בבית הספר לא נותר באולם הלימודים. היה לי מורה למתמטיקה שנחשב קשה במיוחד, אך הוא לא רק לימד אותנו על מספרים ומשוואות - הוא גם חינך אותנו לערכים חשובים של התמדה ונחישות. אני זוכר את הרגע שבו התברר לי שהוא לא סתם "המורה השנוא", אלא בעל חיים עשיר בתובנות אישיות.
יום אחד, לאחר מבחן מתוח במיוחד, נשארנו לשיחה קצרה אחרי השיעור. כשסיפרתי לו שאני מרגיש שאין לי כישרון בטבעויות ובמתמטיקה, הוא חייך ואמר: "כל אחד מאיתנו צריך להבין שכשמשקיעים במשהו ומאמינים בעצמנו - אין גבול למה שאנחנו יכולים להשיג." המשפט הזה נחרת בזיכרוני עד כה ותרם לעיצוב האישיות שלי.
מאז עברו שנים רבות ואני עובד היום כמדריך צעירים בפרויקט חינוכי. כל יום אני פוגש ילדים שמתמודדים עם קשיים בלימודים וגם מול עצמם - פחדים מהעתיד ותסכול מהמגבלות שלהם. כשהילדים הללו משאירים צעד בהצלחה מסוימת או כשהם מגלים יכולות חדשות בעקבות עידוד והתמדה, הזיכרונות מהשיחה ההיא עם המורה שלי עולים בי מחדש.
אם יש משהו שלמדתי במהלך השנים זה שאפילו רגע קטן של תשומת לב יכול לשנות את חייו של נער או נערה. טיפ קטן שאני מעניק ללא ההיסוס לתמידי החינוך: אל תפחדו לתת מקום לרגשות ולתחושות של הילדים שאתם מלמדים. תראו להם שיש מקומות בעולם שבהם הם ירגישו שהם משמעותיים ושיש להם ערך רב יותר ממה שהם חושבים על עצמם.
את המורים שלנו אנחנו מביאים איתנו לכל החיים - וההשפעה שלהם רחבה הרבה מעבר לכיתה עצמה. בואו נשקלו להוות השראה ולעזור לנוער למצוא את דרכם בתוך עולם מורכב - כי הרי כל ילד ראוי להזדמנות לגדול ולהצליח.