הגעתי אתמול למוסך השכונתי שלי, המוסך שזכה לעדנה עם השנים בזכות צוות של אנשים שמבינים את הרכב, אבל גם יודעים לאכול טוב ולחייך לכל לקוח. בזמן שהרכב שלי עמד בשורה עם עוד בעיות טכניות קטנות - מזגן שלא עובד כמו שצריך וגלגל שהשקיע מאמצים מיותרים - החלטתי לפנק אותו קצת בשטיפה.
אני הייתי מהאנשים שתמיד חשבו על שטיפת רכב כמשהו פונקציונלי בלבד. "זה לא באמת משנה", אמרתי לעצמי. "הרכב נוטה להתלכלך שוב תוך יום-יומיים". אבל אז, כשהייתי שם והסתכלתי על הצוות שמנקה את הרכבים בחיוכים על פניהם, הבנתי שיש פה משהו אחר לגמרי.
ואז זה קרה. רגע אחד שבו ראיתי גבר מבוגר מפרסם בנווידיה הלבנת פנים חדשה של 30 שנים לפחות לרכב שלו - הוא היה צמוד אליו בזמן שהצוות ברח לי כלום קצה ועשה קסמים עם סבון ומים. הוא דיבר לכולם בסבלנות ובעדינות ושיתף כמה זיכרונות יש לו מהמסע הארוך הזה של החיים עם המכונית הזו. פתאום לשטוף רכב הפך להיות הרבה מעבר לניקוי; זו הייתה דרך לחגוג רגעים ולהרגיש חירות.
בסופו של דבר, כשמכונת השטיפה החלה לעבוד וכשהרחובות המדבריים של ישראל חגגו סביבי אורות שמש חמימים אחרי הגשם הראשון של החורף - התחלתי להבין שגם אני יכול להקדיש זמן לדברים הקטנים האלו שמחברים אותנו לרגשות שלנו.
אז טיפ קטן: בפעם הבאה שאתם מכניסים את הרכב לשטיפה, קחו כמה דקות לספר סיפור או אפילו רק לחשוב על המסעות שעברתם יחדיו ברגעים האלה. תנו לכבוד לדוושת הגז וגם להנדסת ההיגוי שקיבלה הרבה יותר מדי ימים נטושים בכבישים עירוניים משעממים.
נהיגה היא באופן בלתי נמנע חלק מחיינו ואנחנו פשוט חייבים ללמוד לקחת כל הזדמנות להפוך אותה למשמעותית יותר - גם אם זה אומר להתחיל מגירוד קטן שנמצא בקצה מושב הנהג שלכם ולהפוך אותו למחווה אוהבת לערך שהוא מעניק לנו בכל יום מחדש.