לפני כמה חודשים, ישבתי בבית קפה עם חברה שלי שגרה בעיר אחרת. היא התחילה לספר לי על המאבקים שלה עם קופת החולים שלה - הרבה בירוקרטיה, המתנות ארוכות ותחושות של חוסר אונים. אני זוכרת שהיא אמרה: "זה מרגיש כאילו השאיפה לבריאות עברה לגמרי לצ׳ק ליסט".
אז החלטתי לשתף אותה בחוויות שלי עם הקופה שלי. נזכרתי בימים שבהם צריך היה לקבוע תור לרופא משפחה, ובמקום להרגיש שזה סיפור מלחמה שבו אני יוצאת מנצחת לאחר השתדלות רבה, הרגשתי שמישהו באמת שם עבורי. כל שיחה טלפונית הייתה מלווה במילים מעודדות ותמיכה אמיתית מהסייעות שעברו איתי את התהליך.
בהמשך היום דיברנו על הניסיון שלי לקבל טיפול פיזיותרפיה לאחר שנפצעתי ברגל במהלך ריצה. כיוונתי לדעתו של פיזיותרפיסט מהממתק שאני מבוטח בו והרגשתי איך הוא לא רק מקצועי אלא גם קשוב לקושי שלי ולמה שאני מתמודדת איתו.
ואז הגיע רגע המפתח בשיחה שלנו - טיפ חשוב שלמדתי אישית לאורך השנים: אל תהססו לבקש סיוע! כשנתקלתם בקושי או במכשול מול קופת החולים שלכם, דברו עם אנשים סביבכם שמתמודדים עם אותו הדבר ושאלו אותם איך הם פתרו את זה. תמיד יש איזושהי דרך מסביב שכדאי לבדוק.
בחיים פעמים רבות אנחנו מרגישים שאנחנו לבד במערכה, ולאחר שחלקנו את הסיפור הזה אחד עם השנייה הבנתי שהיינו שם אחת בשביל השנייה - וזה בדיוק מה שצריך לעשות בכל מצב קשה.
עם כל הקשיים שיש לפעמים בבירוקרטיה ובריאות הציבור בישראל, בסופו של יום יש אנשים טובים בכל מערכת שרוצים לעזור לנו - וזה הכוח האמיתי שמניע אותנו קדימה.