תמיד אהבתי את תחושת הנוסטלgia כשאני רואה מכונית קלאסית. זה משהו שמזכיר לי את הסיפורים שסיפר לי סבא שלי על הימים שבהם הוא היה נוהג במכונית שלו ברחובות תל אביב המוארות. לפני כמה חודשים החלטתי להחזיר לחיים דגם ישן שההורים שלי החזיקו בו, אוטו שהייתי רואה אותו בחניון עם שכבת אבק דקה וילדים משחקים לידו.
בכניסתי למוסך תיקונים הקטן שמחזיקים בו חובבי רכב כמו שכתוב באגדות, פגשתי שם אדם מבוגר עם חיוך רחב ושיניים קצת עקומות. אחרי כמה דקות של שיחה התברר שהוא היה בעל המקצוע הראשון שעבד על המכונית הזו בימיו הטובים. אני זוכר את העיניים שלו when he mentioned the car's youth - הוא סיפר כיצד לכל ילדה הייתה מכונה חדשה ורבה, אבל האהבה שלה היתה תמיד למונקו הכחולה הזאת.
מה שחוויתי בעבודה יחד איתו היה הרבה מעבר לתיקון טכני. זה הפך לבילוי של זמן איכות שבשמו יכולנו לומר שהיה לו ערך גדול יותר מהכסף ששילמנו עבור התיקונים. כל חלק שנעשה גרם ללב שלי לפעום בהתרגשות; כל מגף טרי שהגיע מהמוסך הרגיש כאילו מחדש את הסיפור של המכונית.
בסוף השבוע האחרון, לאחר שבועות של עבודה נהדרת, הצלחתי סוף סוף להניע אותה! ופשוט לא יכולתי לשמור לעצמי את ההרגשה הנפלאה הזאת. אבל מה באמת למדתי מכל העסק הזה? ממכוניות ועד אנשים - הם מחייבים אותנו להשקיע בהם ולהקשיב להם בתהליך השיקום שלהם.
טיפ קטן שאני רוצה להעביר לכם: אם אתם מתמודדים עם פרויקט כזה בעצמכם, אל תמתינו עד שיש לכם את כל הכלים והידע כדי להתחיל. לפעמים זה בסדר פשוט לקפוץ למים ולמצוא תשובות לאורך הדרך; אולי תגלשו עוד יותר עמוק לגרעין עצמכם ותגלו אינספור דברים חדשים בדרך!
אז לכולם כאן שאוהבים רכבים קלאסיים - היו אמיצים והניחו ידיכם על הגה ואטמים! יש קסם לא מוסבר בזמן שמתחת לטפל או לנקות טובה קורה; זה רגע שבו אנחנו מתחברים לעבר שלנו ומגלים פנים חדשות על העתיד שלנו…
