בשבוע שעבר, כשישבתי עם קפה בבוקר על המרפסת שלי, הפסקתי לרגע והבחנתי בעננים. לא הייתי באיזה סדנת יוגה או מדיטציה, פשוט נסחפתי למחשבות. פתאום נזכרתי בכמה הרבה אני אוהבת לצייר. זה היה משהו שהתחלתי לעשות בגיל צעיר, אבל מאז החיים לקחו את הקצב שלהם ומהיומיום נשכחה היצירה.
אז החלטתי שהשבוע אני חוזרת לצבעים ולמכחולים. חפרתי במעמקי הארון שלי ומצאתי דף צווארון שאמא קנתה לי פעם - זה הדף הסקיצה העליז הזה ששמרנו בקופסאות הנעליים של הילדות שלנו. הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לפעום מהר כשפתחתי את הצבעים והעברנו אותם עם מברשת על נייר לבן.
המילים "לא יודעת לצייר" עברו לי בראש לא אחת ולא שתיים במהלך התהליך, אבל אז נזכרתי במה שלימד אותי המורה לאמנות בתיכון: "אין דבר כזה 'לא לדעת'. כל מה שצריך זה להרגיש". ובדיוק כך עשיתי - שמרתי על ראש פתוח ופשוט נתתי לעצמי להתנסות.
הציור הראשון יצא קצת מוזר וצבעוני מדי בעיניי, אבל ככל שהתמדיתי ומשך השעות עברו ביעף גיליתי שקודם כל חשוב ליהנות מהתהליך עצמו. כל תנועה הייתה סוג של ריקוד בין האצבעות לנפש ואת כל התחושות החשובות זרעו בדיוק בצורות שפשוט זרמו מהמכחול.
אז אם אתם עוצרים רגע ונשארים רק עם עצמכם מול דף חלק - אל תהיו נכונים למשטר או ציפיות גבוהות שהייתם רוצים להנחית על עצמכם! דעו שגם כשאתם חושבים שאין לכם כשרון מיוחד - אתם בהחלט יוצרים אמנות ברגע שאתם נותנים מקום לתחזוקה ולרגשות שלכם להתגלם בצורה שהוא רק שלכם.
אני עכשיו מתכננת פרויקט שבו אשלב כמה ממשטחי ציור לגדול ולהתפתח עוד יותר אחרי החוויות האחרונות. אולי גם אוכל להזמין חברים לערב יצירה משוגע! בסופו של יום העיקר הוא לחוות וליהנות מהיצירה עצמה ולא משנה איך היא נראית בסוף.
אם יש לכם פרט קטן שנוגע ללב דרך האמנות שלכם או טיפים ממך כיוצר - אני אשמח לשמוע! בואו נדבר על צבעים ודימויים שמבטאים אותנו באמת❤️