לפני כמה שנים, כשעוד גרתי במושב קטן והצבעים של החיים היו הרבה יותר פשוטים, נחשפתי לעולם הקפה. זה התחיל בקטן - כוס קפה אצל השכנה. היא תמיד הכינה אותו באהבה, עם חלב טרי מהפרות שלה ושוקולית למעלה. כל פעם שנכנסתי אליה הביתה, הריח המתוק-מריר היה מחבק אותי והיה לי ברור שזה המקום שאפשר להרגיש בו בבית.
יום אחד החלטתי שאני רוצה לנסות להכין קפה בעצמי. קניתי מכונת אספרסו קטנה וקצת פולים איכותיים ודמיינתי איך אני עושה את זה כמוה. בהתחלה הגיעה אכזבה - לא הצלחתי למצוא את המינון הנכון ולא הייתה לי מושג על טכניקות ההקצפה של החלב. אבל עם הזמן ולבבות פתוחים לסלוח לעצמי על ניסויים שהיו רחוקים מהמושלם (אולי אפילו מזעזעים), התחלתי להבין את הסוד שבעניין.
עם כל כוס שהכניתי, למדתי להרפות את הלחץ ולהיות נוכחת ברגע. לפעמים יצא לי קפה מעולה ולפעמים כזה שגרם לי לחשוב אם בכלל כדאי לקחת עוד לגימה אחת - אבל העיקר היה בתהליך: השיחה הסודית שלי עם הפולים וכמה שאני יכולה להתחבר לכל טיפה.
לאט לאט גיליתי שיש משהו קסום בכל כוס קפה שמזכיר לנו לחיות כאן ועכשיו. לדעתי, רגע הקפה הוא בהחלט מיקרוקוסמוס של החיים; לפעמים מתקבל מתכון מדויק שאין סיכוי שלא יצליח ופעמים אחרות אתה מגלה שהתוצאה היא פשוט חוויה שמשאירה אותך ממוגנט לרגע הזה.
אז הטיפ שלי? תשחקו עם זה! תנסו סוגים שונים של פולים, תשחקו בטמפרטורות ותמיד זכרו לשתף איתכם אדם קרוב כשאתם שותים אותו - כי בסופו של דבר אהבתנו לקפה הוא רק תירוץ לזמן איכות יחדיו.
שתייה טובה! ☕