לפני כמה שנים, החלטתי שגם אני רוצה לקשט את העור שלי. הרעיון היה להנחיל לעצמי סימן שאזכור תמיד - משהו שיבטא את מי שאני או מה שעברתי. אחרי הרבה התלבטויות ולילות של חיפושי השראה ברשת, הגעתי אל הקעקוע הראשון שלי: ציפור קטנה, פרושות כנפיים. זה לא סתם קעקוע, אלא מסמל עבורי חופש ושחרור.
באותו יום שהלכתי לסטודיו, הלב שלי דפק כל כך מהר כמעט ולא יכולתי להתעסק בבחירות האחרונות לגבי המקום והגודל. במהלך ההליך עצמו, הרגשתי כמה אהבה וכאב יכולים ללכת יד ביד. כל נקודה של מכשיר על העור הייתה כמו תזכורת לכך שאני באמת רוכשת לעצמי חלק קטן מהחיים האלו.
אבל הדבר הכי מרגש היה כשיצאתי החוצה וסובבתי גם את הראש וגם את הלב לעבר עולמות חדשים - פתאום קלטתי אנשים מסתכלים על הקעקוע בעיניים מלאה בהערכה ומספר כאלו ששיתפו אותי בסיפורים שלהם בעקבות קעקועים משלהם. זו הייתה תחושה מדהימה של אחדות ואמונה בכוחנו להיות יצירתיים וביטוי עצמי שלנו קורש במטרה להביע מסרים אישיים.
אז אם אתם מתכננים לעשות קעקוע או פירסינג (או כבר עשיתם), הנה טיפ חשוב: תהיו קשובים לגוף שלכם! לא כל שבוע הוא זמן טוב לשינוי כזה גדול. לפעמים עדיף לחכות ולהרגיש שאתם באמת מוכנים, כי בסופו של דבר הכאב הפיזי אמנם חולף, אבל הסימן נשאר.
ושיהיה ברור - אני אוהבת את הקעקועים שלי וגם אם היו לי פחדים וחרדות בתחילה מפני תגובות סביבתיות או ממה שיגידו חברים ומשפחה - בסופו של יום זה הגוף שלי ואני בוחרת איך לקשט אותו ואיזה סיפורים לספר דרכו.
חדשות טובות? זה אף פעם לא מאוחר מדי לחזור לשולחן הציור ולהביע עוד רגשות!