היום, בעודי הולך לסופרמרקט הגדול, החלטתי לשוטט להנאתי לחנות המכולת הקטנה ליד הבית. אני חייב להגיד, זה היה כמו לעבור ממציאות אחת לאחרת. כשהגעתי לשם, הרגשתי שבשנייה שפתחתי את הדלת, נכנסתי לממלכה של ריחות וצבעים.
המוכר עם החיוך הרחב קיבל אותי בברכת שלום חמה. הוא מכיר כמעט כל לקוח בשמותיהם ואת התחביבים שלהם. זה לא סתם פרצוף מחייך - יש לו סיפור מאחורי כל מוצר שהוא מוכר. כשחיפשתי עגבניות טריות, הוא הציע לי דווקא את הסוג הישן והמסורתי שהיו עליו הרבה ממליצים והוא אפילו הראה לי איך ללחוץ על העגבנייה כדי לבדוק אם היא בשלה.
גם ההרגשה כאן הייתה שונה - אנשים עצרו ושוחחו אחד עם השני כאילו הם נפגשים ברחוב ולא בין מדפי מצרכים. ונכון, לפעמים לקח יותר זמן לצאת משם כי תמיד התפתחה שיחה קצרה עם השכנים או המוכר, אבל איזו חוויה!
לאחר שסיימתי לקנות כמה דברים מהמדפים - שמן זית איכותי מתוצרת מקומית וקצת תבלינים נדירים - יצא לי לדבר עם אישה מבוגרת ששאלה אותי לגבי מתכון לסלט שאני עושה בדרך כלל. במילים פשוטות היא חלקה איתי טיפים שיש לה כבר שנים והשיחה הזו פתחה לי פתח ללב שלה ולזכרונותיה - רגעים של בית ושולחן שבת שלא אשכח במהרה.
כל הנקודות הללו גרמו לי להבין שבעידן הכל כך מהיר שאנחנו חיים בו לפעמים כדאי לעצור לרגע ולעשות את הבחירה הפשוטה: להעדיף את המקום הקטן והמשפחתי על פני הגדולים והמנותקים.
טיפ קטן שלי - אם יש לכם בחירה בין מכולת שכונתית לסופרמרקט גדול באותו אזור, תפסדו עצמכם פעם באפשרות הכניסה למקום הקטן הזה ותראו איך אתם יוצאים משם לא רק עם שקיות מלאות אלא גם עם חיוך וכמה סיפורים חדשים לקחת הביתה.