היינו פחות מחודש לפני המבחן, ואני עדיין זוכרת את הרגע הראשון שבמטהורי התפרסתי על כיסא הנהג. כל החושים שלי היו פועלים בצורה כפולה - מצד אחד היה את ההתרגשות הבלתי נגמרת, ומצד שני פחד שלא ידעתי איך להתמודד איתו. לדבר על זה עכשיו גורם לי לחייך, אבל אז? זה היה כמו לטפס על הר בלי דלי.
המדריך שלי, אדם שהיה לו את הסבלנות הכי גדולה בעולם, גרם לי להרגיש כאילו אני לא לבד בטראומה הזו. אחרי יום לימודים כושל שבו שכחתי לסובב את הראש בצומת חשובה ונכנסתי לתוך מצב קשה לפותרים (קרוב מדי למכונית עם צופר רועש במיוחד), הוא ניגש אלי ואמר משפט שחרט לי באוזן: "אל תחשבי שהנהיגה היא רק עניין טכני; זו פרקטיקה למידה שעלייך להשתחרר מידע כדי שתמנעי מלהפוך לכודה בידע שלך".
מאותו רגע הבנתי שמה שאני צריכה זה להקשיב לעצמי - להרפות ולהיות קשובה לדרך ולסביבה סביבי. בהחלט יצא לי לשחות במים עמוקים כשהתחלתי לחשוב הרבה יותר מידי והלב שלי דפק כסוס פרא.
אם יש דבר אחד שלמדתי מלימוד הנהיגה שלי הוא שזה כולל עקומות בלתי צפויות. כן, כל פנייה היא סיפור חדש וכל רמזור נושא עמו שיעור בחיים עצמם. חשוב לזכור לקחת נשימה עמוקה בכל פעם שעומדים ערב בעייתית בדרך.
והזיכרון הזה מהימים ההם חוזר אליי כשאני מתגנבת למושב שליד ביום קיץ חמים ובוחרת לעצור ליד הים כדי לנשום מאוויר המלוח - זו תחושה שאין אחרת כמוה! אז אם אתם עומדים בפני האתגר הזה או יודעים שממתין לכם הליך התחלה מועכב בנושא “נהיגה”, זכרו להיות אדיבים עם עצמכם; כולנו עברנו רגע של פחד בדרך לחופש שמלווה אותנו בפנייה הראשונה לצפון או בדרום.
בהצלחה לכולם במסע שלכם!