לפני שנתיים, כשנכנס אלינו הביתה הכלב חסר המזל הזה, רוקי, לא ידעתי מה מצפה לי. הוא היה כלבלב קטן ופרעושני, מלא באנרגיה ולא ממש ידע איך להיות חבר טוב. יש אנשים שאומרים שצריך להיות "חזק" באילוף, אבל אני למדתי שלהיות חזק זה לא מה שזה נראה.
בהתחלה ניסיתי את השיטות הקלאסיות של פקודות וישיבה וירידת עיקול יד - הוא פשוט לא הבין אותי. ואני? הייתי מתוסכל. חשבתי שאולי עשיתי טעות בהבאתו הביתה. עד שהבנתי שבשביל לחנך אותו באמת, אני צריך להתחבר אליו קודם כול בלב.
הכיר את שפת הגוף שלו ואת הצרכים שלו: להזיז him בשקט כשהוא קופץ על האורחים או לעודד אותו להתרכז בפקודות בעזרת צעצועים שהוא אוהב במיוחד. כל מפגש שלנו הפך לשיעור מרגש עבור שנינו - לא רק שהוא למד למעט בפרעושים יום אחרי יום, אלא גם אני התגבשתי כמאמן ואדם.
ביום אחד ספציפי יצאנו לטיול בפארק. לפתע רוקי ראה חתולה וניסה לרוץ אחריה בקצב מופרז בדיוק כמו שעשה תמיד. במקום לשתוק ולצעוק עליו, החלטתי לעצור רגע ולתפוס אותו ביד שלי כדי לנסות להבין מה עובר לו בראש באותו רגע - פחד חתולים או תשוקה בלתי נשלטת לצוד משהו? אמרתי לו בשקט “מה אתה עושה?”, והבטחותיו הרגיעו אותנו כל כך הרבה יותר.
ומה שקרה שם היה קסם! פתאום הוא הסתובב אליי ובמקום לנסות לברוח ממנו לסוג מסוים של "שריטה" במציאות החיצונית שלו - אנחנו ניהלנו דיאלוג קטן בעיניים שהתפתח כל כך יפה לקשירת קשר עמ deep . הוא הבין שאני כאן בשביל לעזור לו ואפילו נראו לי גלגלים מדברים בכפותיו כשהוא בילה את הזמן סביבי.
אז אם אתם נאמנים לכלבים שלכם ומכירים את הכאב בזמן האימון או האילוף - זכרו שהעיקרון שמנחה את העבודה הזו היא ההקשבה והאמפתיה ביניכם לבינם. האהבה שלא תלויה בגובה הצלילים אלא במהות הקשרים שאתם מקשרים יחד יכולה לעשות שינוי גדול בכל מערכת יחסים בין בעל חיים לבעלים שלו.
אני והחבר הכי טוב שלי צועדים במסלול החדש שלנו כשותפים לחיים מלאים ברגעים משותפים ולא מוצלחים לפרקים ושזה לגמרי בסדר!