לפני כשנה, כשהשגרה התעוותה והמרחקים הפכו למוחשיים יותר מתמיד, החלטתי להצטרף לסדנת מוסיקה ואומניות. ביומיום לא הייתי מוגדר כאדם ששר או מנגן - זו הייתה בשבילי הזמנה לגלות חלק מעצמי שהדחקתי במשך שנים.
האווירה בסדנא הייתה נפלאה ומהר מאוד מצאתי את עצמי מוקף באנשים שונים, עם סיפור חיים מגוון ורקעים שונים. ישבנו במעגל קטן, כל אחד עם הכלי שלו - פסנתרים, גיטרות, תופים ועוד. הראשון שניגן היה בחור בשם יובל, צעיר מלא תשוקה שהכין לנו ביצוע לשיר שהוא כתב בעצמו. השירים שלו היו כמו דלתות שנפתחות אל עולמות אחרים; כל מילה הדגישה רגש שלא יכולתי להסביר חסרה לי כל כך.
והיה רגע אחד שבו אני נעמדתי עם הגיטרה שלי - כלי שלמדתי לנגן עליו לפני כמה חודשים בלבד. ידיי רעדו מעט כיון שידעתי שיש משהו ביני לבין הכלי הזה שמייצג חלק ממני שבחר להישאר ברקע הרבה זמן. אחרי כמה ניסיונות ונפילות קטנות הצלחת לחבר יחד משהו אישי וחשוף: שיר על אהבה שאבדה ותחושת חוסר הוודאות הזו שקורעת אותנו.
מה שקרה אחר כך היה מעבר לכל ציפיותיי. החברים בצוות הסדנא תמכו בי, נתנו לי פידבק שהיה קשה לקבל אבל גם חיוני כדי להתפתח ולצמוח. ותכלס? זה בדיוק מה שעושים אומנים אמיתיים - הם לא מפחדים לחשוף את הנפש שלהם בפני אחרים ומבינים שאין בזה שום דבר רע.
מאז שסיימנו את הסדנה אני מרגיש שאני מסתובב בעולם עם לב פתוח יותר ואוזניים קשובות לפרטים הקטנים של החיים סביבי. למדתי שכשהמוזיקה נכנסת לתוך הלב אנחנו רק צריכים לתת לה להזרים אותנו ולבטא מה שאנחנו באמת מרגישים.
אם אתם מחפשים חוויה שתמחיש לכם עד כמה הפנימיות יכולה להתממש דרך הצליל והיצירה - אני ממליץ בחום להצטרף לסדנה כזו או אחרת! תאפשרו לעצמכם לשחרר ולהרגיש דברים שמעולם לא חשבתם שתגע בהם… העולם מחכה לכך!
שתפו אותי בהמלצות על סדנאות נוספות!