בכל פעם שאני נכנסת לחנות המכולת הקטנה בשכונה, אני מרגישה כאילו אני עוברת לסיפור של מישהו אחר. כל מוצר על המדף מספר סיפור, ואם האוזניים שלי היו טובות יותר, הייתי שומעת כמה עלילות חיים בעת ליקוט מוצרים לארוחה.
לפני כמה ימים, כשנכנסתי לקנות מצרכים לשבת, נתקלתי באישה מבוגרת שעומדת מול מדף עם ריבות בישול. היה לה חיוך בלתי נגמר ופסים לבנים בשיער. היא חיפשה את הריבה האהובה עליה - ריבת תות שדה מתוצרת הבית שלה. התעכבתי ליד המדף והחלטתי לשאול אותה אם באמת יש הבדל בין התוצרת הביתית לתעשייתית. התחילה שיחה קסומה על זיכרונות מהילדות שלה בגינה עם אור השמש החמים ושיחי תותים מתוקים שמלאים בטעמים יצירתיים.
שיחות כאלה מזכירות לי שהמכולת היא הרבה יותר מסופרמרקט; זו מקום מפגש של אנשים, רגעים וזיכרונות שמתערבבים בחיי היומיום שלנו. כולנו מגיעים לכאן כדי להביא הביתה משהו ששייך לנו - אמצעים לבשל ארוחות שיסבירו את אהבתנו למשפחה או חברים.
אז הנה טיפ קטן שלי: בפעם הבאה שאתם נכנסים למכולת הקרובה אליכם, קחו לכם רגע להתעכב ולדבר עם אחד העובדים או הלקוחות שם. אתם עשויים לגלות שלא מדובר רק בקניות - אלא גם במפגשים קטנים שמשנים את היום שלכם לחלוטין. זה יכול להיות משהו פשוט כמו המלצה על סוג גבינה שלא הכרתם או אפילו סיפור חיים מרתק שאולי יגע בכם לא פחות מהגבינות עצמן.
אחרי הכל, חנויות מכולת הן כמו ספר פתוח - כל מדף מספק עוד פרק בסיפור הישראלי שלנו.
