לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי באחת התקופות הכי מאתגרות בחיי. הסתובבתי כמו איש מת בוורטיגו של דאגות ולא ידעתי לאן לפנות. הרגשתי לבד, ויחד עם כל המחשבות שמסתחררות לי בראש, החלטתי לקחת את הצעד הראשון ולפנות למטפל.
כשהגעתי אליו בפעם הראשונה, הייתי די סקפטי. אני זוכר איך ישבתי על הכורסה הנוחה שלו והרגשתי שאני מעלה שיח חסר תועלת על החיים שלי. אבל אז משהו השתנה. הוא הקשיב לי באמת - עיניו לא הוסחו לרגע, והתחלנו לגלות יחד את השכבות שהחביתי מעצמי במשך שנים.
והיה שם רגע מכונן שבו הוא שאל אותי: "מה היית אומר לחבר טוב שנמצא באותו מצב שאתה נמצא?" זה היה שאלה פשוטה, אבל היא התפוצצה בתודעה שלי כמו פצצת צבעים. פתאום ראיתי את עצמי בעיניים אחרות - לא כקורבן לנסיבות אלא כאדם שיש לו כוח לשנות ולהשתמש בקול הפנימי שלו כדי לרפא עצמו.
אז לקחתי טיפ קטן ממנו או שאולי זו הייתה הבנה שהייתה צריכה להתעורר בי: כל אחד מאיתנו יכול להיות המטפל של עצמו ושל אחרים ברגעים קשים. היום אני משתדל להקשיב לעצמי יותר, לדבר אל עצמי כמו שאני מדבר עם האנשים היקרים לי - ברוך וברגישות.
לא חייבים לחכות שמשהו יקרה כדי לצאת למסע הזה של ריפוי והתפתחות עצמית. אם אתם מרגישים צורך בכיוון או סתם רוצים להזיז משהו בלב ובנפש שלכם, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית - אבל גם אל תשכחו להיות אוזן קשבת לעצמכם ולקול הזה שבפנים שזקוק לעידוד וחיבוק.
אני ממשיך איתי את הדברים שלמדתי מהמפגשים האלה ומקווה שאתם תמצאו גם את הדרך שלכם להבעיר מחדש את האור הפנימי שלכם. ❤️