האמת היא שאני לא חובב גדול של תחבורה ציבורית. תמיד העדפתי את הרכב הפרטי שלי, אבל כשנשבר לי האוטו לפני כמה ימים, מצאתי את עצמי בוחן את האפשרויות האחרות שיש לעיר שלנו להציע. תאמינו או לא, זה הסתיים בהרפתקה די מדהימה.
ביום חמישי האחרון, כשהמזג היה מושלם וקרני השמש חדרו בין העננים הרכים, החלטתי לנסות את התחבורה הציבורית הפרטית - ווקס או מה שלא קוראים לזה. הגעתי למקום המיועד והופתעתי שתוך דקות ספורות אני אמצא את עצמי במכונית מפוארת עם נהג מקצועי ומנומס. הדרך הייתה חלקה והרבירה על העיר שהכרתי במקצת אחרת לגמרי; פתאום נראו לי רחובות מוכרים באור חדש.
ואז קרה משהו שגרם לי להבין שלפעמים שינוי קטן יכול לשדרג חיים. בזמן הנסיעה פתחנו בשיחה עם הנהג - אדם מקסים בשם יוסי שחלק איתנו סיפורים על בני המשפחה שלו שמהם הוא מפרנס 6 נפשות. הוא דיבר בהתלהבות על ילדיו ועל החלומות שלהם, כמו גם על הקשיים שהוא חווה בדרך. לשמוע אותו מדבר כך עורר בי הרבה אמפתיה ורצון לתמוך בו בדרכי.
בסופו של דבר הגענו ליעד מוקדם מהצפוי ושילמתי לו בהתאם לנהוג - אבל זה הוליד בי תחושה מסוימת מאוד שמעטים האנשים שחווים אותה היום: חיבור אנושי טהור ופשוט. כנראה שזה הקסם של התחבורה הציבורית - אנחנו פרידה מן הבידוד שלנו בתנועה האישית.
אז טיפ שלי לכל מי שמתכנן קפיצה כזו בעתיד: אל תהססו לדבר עם נהגים או נוסעים אחרים! כל נסיעה יכולה להיות הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולחוות דברים שונים דרך עיניים חדשות - ובעידן שבו הכל מתנהל כל כך מהר לפעמים חשוב לעצור ולהרגיש.
אי לכך ובשלל סיבות אחרות אני חושב ששווה לתת צ'אנס לתחבורה הציבורית ולעבור גישה בחיי היום-יום שלנו; אחרי הכל, העולם מלא בהפתעות מרגשות בדיוק מאחורי הפינה.