לכל אחד ואחת מאיתנו יש רגעים שבהם אנחנו פשוט מתאהבים. במקרה שלי, זה קרה כשנתקלתי במכונית קלאסית שחנתה ברחוב. הייתה זו פיאט 124 ישנה, אפרפרה עם שרטוטי חלודה שמספרים סיפור של ימים יפים יותר. כשנגעתי בה, הרגשתי את הקסם - הזמן כאילו עמד מלכת.
מאותו רגע, ידעתי שאני רוצה להחזיר לה את הברק שלה. היה מדובר בפרויקט תיקוני מכוניות, אבל יותר מזה - במסע אישי מאוד של גילוי עצמי ובעיקר חיבור לעולם עבר שהרגשתי שייך אליו.
כשהתחלתי לעבוד על המכונית, היו לי ימים טובים ורעים; לפעמים היא נתנה לי השראה והרגיש כאילו אני מחזיר חיים למשהו ששכח להיות חי. אבל היו גם זמנים של תסכול: טכניקות לא הצליחו להתגלות כמו שרציתי ופסתיכיות חדשות צצו מרגע לרגע.
אחד הדברים שהכי למדתי זה לא להסכים לוותר על מטרות קטנות. אם פספסתי זמן מה בתהליך הצביעה כי התמקמתי באיזה נגרר כדי לחפש צבע מתאים - אז בינתיים הזדמן לי למצוא חברים חדשים ולשתף חוויות עם אנשים נוספים שאוהבים מכוניות קלאסיות כמוני. יום שישי אחד הפך למסיבת ברביקיו אינטימית סביב הליך השיפוץ והיום שבו חגגנו ביחד את הניצחון הראשון - צביעת הבלמים ללק מטאלי כחלחל!
ועכשיו כשהיא כמעט מוכנה לנסיעה הראשונה בעיר - אני מוצא את עצמי מלא געגועים לתהליך כולו. תיקון מכוניות קלאסיות אמנם דורש סבלנות ויכולת טכנית (ושעתיים נוספות בבילוי בחנויות חלקי חילוף), אך מעבר לכל יש בכך ממד עמוק בו נחשפת לריבוי הדורות ועושר התרבות שבכל רכב כזה שניתן לשחזר אותו מחדש.
אם אתם בנעליי או מתלבטים האם להתחיל במסע הזה בעצמכם - אני אומר לכם: לכו על זה! החוכמה האמיתית נמצאת בשיחות שסוחבים כל יום מתוך ההתמודדויות ומלאות ברגש ושיתוף פעולה - בין אנשים אוהבי המכוניות שמזוהים בדיוק כמו שאתם ים כנגד זרמים של עולם המודרני שלא תמיד מבין אותנו.
אז בפעם הבאה שתראו חלודה במקום דקורציה אטרקטיבית, זכרו שזה רק חלק מהקסם - גלו אותה שוב כחלק מכם!