לפני כמה חודשים החלטתי להכנס לעולם התחבורה הציבורית הפרטית. לא משנה איזו תחבורה נבחרת - אוטובוס, רכבת, מונית ספיישל או אפילו שירות שיתופי - תמיד יש משהו מיוחד בקשרים האנושיים שמתרקמים בדרכים.
יום אחד עליתי על אוטובוס שקיוויתי שייקח אותי ליעד שלי בתוך העיר. בדרך גיליתי שיש באמצע הנסיעה פנצ'ר בחדשים האחרונים שחוויתי באוטובוסים. ההתרגשות מהטיול הקצר תפסה אותי ממש כמו ילדה קטנה שנכנסת ללונה פארק. נהג האוטובוס היה לא רק מקצועי אלא גם אדם חם ואדיב. הוא דיבר עם כל הנושאים כמו חברים ותיקים!
מכל מקום שבו עצרנו לצאת לקבוצה חדשה של אנשים, שמעתי שיחות רבות: ככה אנשים מדברים כשהם נמצאים יחד באותו חלל סגור ולא נשארים אדישים זה לזה. הסיפורים שהבינו בנוגע לילדים בעבודה ולשגרת חיים יומיומית נגעו לליבי והזכירו לי עד כמה אנחנו כולנו מחפשים קשרים אנושיים ותחושת קהילה.
מהניסיון שלי, התחבורה הציבורית יכולה להיות מקור בלתי נגמר להפתעות וחברויות חדשות אם אתה פתוח לחוויות. ובעניין הזה יש לי טיפ קטן בשבילכם: לפני שאתם נכנסים לאוטובוס או למונית, נסו לחייך ולהחליף כמה מילים עם אחרים סביבכם. כך אתם לא מפסידים רק זמן בדרכים - אתם מרווחים רגעים של ממש.
אמנם אני אוהב את הרכב הפרטי שלי מאוד ובדרך כלל נוסע בו בכל יום, אך הפעם יצאתי מאזור הנוחות שלי וניסיתי משהו חדש ואחר לגמרי. בסופו של דבר הבנתי - כל דרך היא חלק מהמסלול שלנו בחיים ומשהו ביוצא דופן הזה בהחלט משאיר טעם טוב בלב!