לפני כמה ימים יצאתי לדרך בדחף לקנות כמה דברים בסיסיים, אך הפעם לא הלכתי לסופר הגדול והמנותק. במקום זה, פניתי למכולת השכונתית הוותיקה שלנו. המכולת הזו, עם הריח של הפירות והירקות הטריים והמוכר שתמיד מחייך, היא מקום שבו אתה לא רק קונה - אלא גם מתמלא בחוויות.
נכנסתי פנימה וראיתי את אבו אבי עומד ליד המדפים ומסדר את הספקים החדשים. הוא תמיד אומר לי שהוא מפיץ שמחה על המדפים יותר מאשר מוצרים. חייכתי אליו וביקשתי עגבניות שיספיקו לי לשבוע. הוא הביא לי מחלקה חדשה שהגיעה היום בבוקר ואמר שהן ממש טעימות; "את יודעת," הוא אמר תוך כדי שקילה, "עגבניה טובה יכולה לשנות כל תבשיל."
קצת אחר כך עברתי ליד מדף התבלינים המוכר שלי. שם תמיד יש ריחות סוחפים שעוטפים אותי כמו חיבוק חם. עצרתי רגע להרגיש את הטעמים שאפשר להעביר בכל נגיעות קטנה של כמון או כורכום. בשיחה שטחית עם מריה מלפני הקופה התברר שהתבלינים הם בעצם סוד הכסם שלה במטבח - ואני מכירה היטב את המטעמים שהיא מכינה עבור משפחתה.
בן אדם קטן כל כך יכול להכיל בתוכו עולם שלם - זה מה שאני חושבת כשאני יוצאת מהמקום הזה עם שקיות מלאות ועם חיוך רחב על הפנים. אין כאן רק אוכל; יש כאן קשר אנושי ועוגן תרבותי שחסר לנו לעיתים בעולם המודרני שמזיז אותנו מהר מדי.
ובכן, טיפ לחיים: בפעם הבאה שאתם צריכים לקנות מצרכים, אל תחששו לפנות למקום הקטן והקומפקטי מעין זו ולגלות מחדש את העושר האנושי שבמסלול הקנייה שלכם! תנו לזה להיות יותר מסתם פעולה טכנית; תנו לזה להיות רגע של התחברות וביטוי עצמי דרך מה שאתם קונים ומביאים הביתה.
ומעל לכל - לעולם אל תשכחו ששימור החיבור המקומי הזה הוא מה שעושה אותנו חזקים יותר!