נתחיל ככה - אני לא טכנולוגית במיוחד. הגעתי לעולם המחשבים בגיל מאוחר, לאחר שעשיתי עבודות מזדמנות שלא דרשו ממני הרבה מעבר למיילים וגלישה בסיסית באינטרנט. כשהתחלתי לעבוד במשרד קטן, כל השיגעון הזה של מחשבים התחיל לבעור סביבי. מישהו הציע לי להיכנס לתוכנה חדשה שהבטיחה לעזור לנו בשירות לקוחות.
אז מה קרה? נכנסתי לתהליך ואני זוכרת את הפעם הראשונה שהתיישבתי מול המחשב, עם תחושה שמשהו רע צפוי לקרות. תוהה אם הכנסת הסיסמא תהיה כמו לפני כן או שגופי יעצור מאימה כשאתקל בתהליכים חדשים שאני בכלל לא מכירה.
והיה שם משהו מביך - כל לחיצה על העכבר הרגישה כמו מבחן חיי; הייתי צריכה ללמוד על ממשק חדש ולזכור את כל הקיצורים והמונחים החדשים. ברקע נשמעה צחוקם של עמיתים שמחו לראות אותי נלחמת בכל גירוד חדש שמופיע על המסך. וממש באמצע הכאוס הזה, קיבלתי עצה ששינתה לי את כל התמונה: "תפשטי את הדברים".
ובאותו רגע, פשוט התחלתי לגשת למשימות אחת אחרי השנייה, בלי לחשוב על הלחץ ועל הרצון להיות מומחית ברגע אחד כפי שהרבה פעמים עשיתי לעצמי בראש. והנה זה קרה - פתאום מצאתי את עצמי מתלהבת מעבודות קטנות שפעם היו נראות משימות בלתי אפשריות להגיד להתנסות בהן.
אם יש דבר שלמדתי מזה הוא שאפשר להתחיל מכל מקום ולהרגיש בנוח גם כשזה קצת מלחיץ או מביך. החיים הם מסלול מלא בגרפיקות חדשות ורעיונות שיהפכו אותנו למצליחים יותר בעבודה ובכלל.
ולכן הטיפ שלי לכל מי שנמצא במקום כזה שבו המחשב נראה כאילו הוא משתף פעולה עם החושך הנורא שבסביבה - אל תחששו! קחו אוויר, צעד אחר צעד ותנו לעצמכם ללכת עם הזרם ולא נגדו. בסופו של דבר גיליתי שהמצרים שאנחנו יוצרים סביבינו הם לרוב חיצוניים בלבד - והתמודדות יכולה להוביל להזדמנויות מדהימות אם רק נלך בדרך הנכונה.
אז קדימה! לפעמים צריך לסמוך על עצמנו שנתמודד גם עם האתגרים הכי גדולים שאנחנו משיכים להעביר ביום יום שלנו במשרד (או בבית).