לא מזמן, בשבת נעימה אחת, נשביתי בקסם של עולם הנגרות. זה התחיל כתחביב פשוט: החלטתי לבנות מדף לספרים בסלון. לא חשבתי שזה יהפוך להתמכרות מעוררת השראה.
כשהתיישבתי ליד השולחן שלי, הרגשתי כמו ילד שמגלה עולם חדש. החומרים היו כל כך מגוונים - העץ, הלקים והחומרים המיוחדים שהבנתי שעומדים בפניי אינספור אפשרויות יצירה. לקח לי כמה שעות טובות למצוא את הסוג הנכון של עץ והרגשתי כאילו אני פוגש חבר ישן שלא ראיתי זמן רב.
כל מה שעשיתי היה באיטיות ובדיוק - למדוד, לחתוך וללטש. לאט-לאט התחלתי לראות את המדף מתעורר לחיים מול עיני. אבל זה לא רק על האובייקט שהמצאתי; זה היה מפגש עם עצמי ועם היכולות שלי. עשייה בידיים פתחה אצלי דלת חדשה להרגיש גאווה עצמית.
ואז הגיע רגע המשבר: כשחתכתי בטעות חלק גדול מידי שלא תכננתי מראש ואז לשתפי שאפשר לעשות טעויות וללמוד מהם תוך כדי תהליך. במקום להילחץ או להתבאס, החלטתי להשתמש בפיסת העץ הזו ליצירת משהו אחר - שולחן קטן לכלבי כי הוא תמיד רוצה להיות קרוב אליי בזמן העבודה.
אני זוכר שבאותו ערב כשהמדף התקדם והכלב שלי שכב למרגלותיו כאשר התרסו כמה ספרים עליו, הייתי מאושר באופן שלא חוויתי הרבה זמן. הרגש הזה שהוא שלך שנוגע במגע ידיך בעבודה קשה הופך כל פרט לפריט משפחתי ייחודי ומיוחד.
אז אם אתם מרגישים קצת מבולבלים או תקועים בחיים, ממליץ לכם לתת צ'אנס לנגרות! בין אם זה בבנייה ממשית של רהיטים או סתם תחביב מרגיע - שמחה נמצאת בכל פיבוט ופני עדין שאתם יוצרים עם הידיים שלכם.
וזה טיפ קטן שאני רוצה לשתף: כשאתם עובדים על פרויקט חדש, קחו לכם גם זמן לחשוב איך תוכלו לתת חיים נוסף לשלבים הלא צפויים בדרך. לפעמים המתן מספק יכול לפתוח דלתות חדשות ולהעניק השראה שבהחלט לא הייתם מצפים לה!
שתפו אותי בסיפורים שלכם!