לפני מספר חודשים, מצאתי את עצמי מתהלך בשכונה, מחפש משהו מנחם לנשמה. היה זה יום סגרירי, והרחובות היו ריקים ונטושים. פתאום, מבין כל הערפל המעטי של העננות, צצה לה מאפייה קטנה עם חלון זכוכית כהה שעטף בבצק טרי ועוגות שאי אפשר לעמוד בפניהן.
נכנסתי פנימה, וריח של לחם חם קידם את פני. החמימות היתה כמו חיבוק מרגיע - גם מהמאפים וגם מהמוכר שמאחוריי הדלפק. הוא חייך אליי ואמר: "ברוך הבא! הכל כאן נאפה ברגע האחרון." ובתוך כך הציע לי לחמניית שום שהיתה עדיין פושרת מהטוסטר.
כל ביס היה כמו מסע בזמן - זכרונות מימי ילדותי כשסבתא שלי הייתה מכינה לנו לחמי תפו”ח באורח פלאים לא ברור - תמיד הם היו יוצאים רכים ונימוחים ולהן לכולנו נתפס חיוך על הפנים.
מאותו רגע הבנתי שהמאפים לא רק ממלאים אותנו פיזית אלא גם רגשית. בעיניי הם סימן לחום אהבה ולמשפחה; קשירה בין עבר לעכשיו; טעם של בית כשאין מקום אחר בו נוכל להרגיש בטוחים ונאהבים.
דרך הגבינות המתובלות ועד הקינוח הטרי שבחרתי בסוף ביקורי - מסתבר שפשוט להכין דברים בבית גורם להבין עד כמה אהבה וטיפול בצעד אחר יכולים לשדר דרכם עונג צרוף ומיוחד.
אז אם יש לכם שעה פנויה ביום רביעי הקרוב, אני ממליץ לכם לקחת זוג ידיים ולעזור באפייה יחד עם הילדים או חברים קרובים (או סתם לפנק את עצמכם!). ליצור מסורת משפחתית סביב שולחן עץ פשוט ולאפות ביחד - זה קסם שאין לו תחליף!
בין אם מדובר בעוגיות חמאת בוטנים שאתם אוהבים או בלחמים שיהיו כמו שאול אבדוני לסלט הפסטה שלכם - בכל אפיה קיימת האפשרות להפוך רגע פשוט לחוויה בלתי נשכחת שתחמם לכם את הלב ואת הבית.