אני זוכרת את הפעם הראשונה שעמדתי מול קנבס ריק, המברשות בידיים שלי והצבעים מסודרים סביבי. זה היה לפני כמה שנים, חורף גשום במיוחד, שבו כל מה שעשיתי היה לשבת בבית ולהרגיש איך החיים חולפים על פני מבלי שאפילו אגע בהם. ואז נזכרתי שהיו לי חלומות איומים לצייר - לא כי אני ציירת מקצועית, אלא כי הנחתי שזה יכול לשחרר משהו בתוכי.
לא ידענו אז שכך יתחיל אחד הפרקים היותר משמעותיים בחיי. לקח לי זמן להתגבר על החשש שהקנבס הזה יחכה לי עד שהצביעו עליו קללות תכלת וכל המסע שלי יהפוך לעוד ניסיון כושל להוציא מעצמי יצירה "ראויה". אבל כשניגשתי באמת לעבודתו של האמן - אם ניתן לקרוא לזה כך - התחלתי לשים צבע אחרי צבע ולראות איך דווקא הבחירות הפשוטות מביאות לתוצאה המדויקת שמתקשרת עם הרגש שלי באותו רגע.
ובתוך העמוד הלבן הזה התגלתה גם בעיה: הוא לא רק השתקף בעבודות שאני יצרתי; הוא גם הדגיש את המקומות שבהם אני מרגישה מחנק ומועקה בנפש. החלטה להתחיל לכתוב הייתה לא פחות קשה מציור. אך שני הדברים יחד חשפו בפני עולם חדש של תהליכים פנימיים.
אז מה למדתי מכל זה?
לפעמים צריך פשוט לקחת נשימה עמוקה ולעבור למקום שבו אנחנו מפסיקים לחשוב כל כך הרבה ופשוט יוצרים. לדמיין שאין טעויות, רק צעדים לימודיות דרך חופשית בה היצירתיות יכולה לפרוץ החוצה.
ועל אף שאינני מתיימרת להיות אמנית דגולה, לאחר מכן הבנתי שפעם אחת בחתיכת בד רגילה יכולה להיכנס אישיות אמתית גבוהה שתפספס בשגרת היומיום שלנו.
אם יש לכם עיסוק שאתם אוהבים או תחום שמעורר בכם תשוקה - אל תהססו ללכת אליו! בזה הזמן לתת לדברים להתממש ולאפשר לעצמכם לברוח לרגע ממשימות היום-יום כדי ליצור משהו שישקף אותכם בצורה הטובה ביותר.
וזה טיפים קטנים - פשוט המנצחים הכי גדולים כשהולכים אחרי הלב!
