לפני כמה שבועות החלטתי לעשות טיול קטן בעיר. לא מדובר בטיול רגיל, אלא במסע חוויתי בין חנויות יין ואלכוהול שהמקום הזה מציע. יש משהו קסום באווירה הזו - שורות של בקבוקים מבהיקים על המדפים, ריחות משכרים מכל עבר וצוות שמלא בידע ותשוקה לשתף.
באחת החנויות הקטנות והצנועות נתקלתי במוכר בשם אסף. הוא הסביר לי על המגוון העצום - מיין אדום מעולה מהגליל, ועד ליגרית המקומית שמתחילה להיות הדבר הבא. אבל מה שמשך אותי במיוחד זו השיחה שלנו. אסף דיבר על היין כמו על אנשים; כל אחד עם סיפור משלו, רגעים שבהם נשכח או נזכרו בזכות הכוס.
הוא סיפר לי איך כשנפטר אביו, הוא גילה תיבה מלאה בבקבוקי יין ישנים שהוריש לו. אוסף שנשמר במשך שנים רבות בבוידעם, שבכל בקבוק נותר זיכרון: יום הולדת משפחתי פה, חגיגת חתונה שם. זה הפך את היין עבורו למשהו הרבה יותר מעבר לשתייה - זה היה גשר בין העבר להווה.
מאז אני מבקש לקחת את הרעיון הזה גם לחיי האישיים: כל פעם שאני פותח בקבוק טוב עם חברים או משפחה, אני משתדל ליצור סיפור סביבו - איזו ארוחה התלבשנו להכין איתו? איזה זיכרון נוסטלגי הוא מעלה? לפתוח מגש גבינות ולדבר בצורה פתוחה ונינוחה עוזר לנו להתחבר מחדש וליצור רגעים בלתי נשכחים.
אז אם אתם רוצים ליצור עומק בחוויות שלכם עם אלכוהול ויין - קחו טיפ ממני: אל תסתפקו רק בשתייה עצמה; תשקלו להביא איתכם סיפור או רגע אישי שיעשיר את הטעם ויהפוך אותו למיוחד עוד יותר. כי בסופו של דבר החיים הם לא רק מה שאנחנו שותים - אלא גם האנשים שאנחנו עושים איתם את זה.