לא הרבה יודעים, אבל לפני כמה שנים מצאתי את עצמי עומד באיזה סדנה קטנה לנגרות. ההתחלה הייתה די מקרית - חבר טוב שלי רצה ללכת וקיווה שאצטרף אליו. חשבתי לעצמי: "למה לא? יומו של פרויקט חדש תמיד יכול להיות מרגש”.
כשהגעתי לסדנה, הרגשתי כמו תלמיד חדש בבית ספר ממלכתי: קצת מתוח, קצת מבולבל, אבל עם הרבה סקרנות בלב. הובלנו על ידי הנגר המקומי, איש עם זקן אפור וכחול בעיניים שידע להכניס אל המילים שלו חום ואנושיות. הוא דיבר על העץ כאילו היה חבר קרוב - על איך כל סוג עץ מספר סיפור אחר ועל מה זה אומר לחבר בין החומר לבין הידיים שלנו.
המשימה הראשונה הייתה להכין מדף פשוט מעץ אורן. האירוניה היא שמעולם לא הייתי מיומן בעבודות יד; אלה היו השיעורים שתמיד התחמקתי מהם בבית הספר - פעם עם תירוצים ופעם בלי. ובכל זאת, כשלקחתי סכין ועבודה לתוך הידיים שלי והריח המתוק של העץ הכה אותי בבעיטה קטנה לבטן - פתאום הבנתי שאני במקום הנכון.
על אף שהמדף שלי יצא עקום ומעט גמלוני (כולנו יודעים שאין שניים שמסוגלים לייצר משהו מושלם), התרגשתי כל כך לראות אותו תלוי לקראת סוף הסדנה. היתה תחושה שלא ניתן להסביר אותה במילים - גאווה גדולה! בהקשר הזה אני חושב שזו גם תהיה התובנה הכי משמעותית שעלתה בי אז: בכל אחד מאתנו יש מקום ליצור ולבטא את עצמנו בדרכים שונות, אם רק נתן לזה הזדמנות.
מאז עברו כמה שנים והנגרות הפכה עבורי למעיין יצירה חדש. למדתי לעבוד עם סוגים שונים של עצים וטכניקות עבודה מגוונות; הצלחתי למכור כמה מיצירותיי וגם להכין מתנות משפחתיות שלאחריהן קיבלתי מילות תודה רבות ומרגשות.
אם אתם מעוניינים להתחיל בחוויית נגרות משלכם או שסתם רוצים להרחיב אופקים חדשים - ממליץ לכם להתנסות בסדנת נגרות מקומית או אפילו לפתח דברים בעצמכם בבית! העולם מלא בחומרים כאלה שמתעקשים להחזיק בידינו רגעים מאוד מיוחדים וחיבור לחיים עצמם.
אז זהו חברים, השתעשעו ביצירתיות שלכם ותראו לאיפה היא יכולה לקחת אתכם!