החיים לפעמים מציאותיים מדי. אנחנו חוטפים את השגרה, עבודה, בית, ילדים - ומתעלמים מהדברים שגורמים לנו לצעוק תשוקה. לפני כמה חודשים, החלטתי לחדש קשר עם האהבה הראשונה שלי: פיאט 124 משנת 1972 שהייתה בבעלות אבי. זכרונות מתוקים זרמו בראשי כשהתחלתי לחשוב על כל המסעות שעשינו יחד.
מהר מאוד הבנתי שיש לי לא מעט עבודה על הנשמה הזו. היא הייתה חבויה בצד החנייה במשך שנים רבות - ציפתה שאחזיר לה את החיים. כשפתחתי את מכסה המנוע בפעם הראשונה, היה כמו לראות חבר ישן אחרי שנים רבות. כל חלק במנוע סיפר סיפור: הברזלים שהחלידו קצת והכבלים שהפכו לשבילים של זכרונות.
שלב ראשון - ניקיון יסודי. לקחתי מברשת ויחד עם דלי מים ומעט סבון התחלתי לגרוף מעל לכלוך ואבק שנצברו בחודשים ובשנים האחרונות. תהליך הניקוי הזה הפך להיות הרבה יותר ממעשה פיזי; זה היה כמו לחשוף שכבת עמידות מהעבר ולהרגיש מחדש את הקסם שהיה שם תמיד.
אחרי שהתמקדתי בניקיון, הגיע הזמן לבדוק איך אני מביא את המנוע לחיים שוב. החלפתי שמן ופילטרים והקפדתי להשתמש אך ורק בחלקים מקוריים או איכותיים מהמוסכים המתמחים בשיפוץ רכבים קלאסיים (והם באמת מופלאים). זה כבר לא רק תיקון; זו כבר היתה מחויבות רגשית לשמר משהו מיוחד שכל כך יקר לי ולאבי.
ואני חייב להגיד לכם - ברגע שהיא ניערה עצמה ושוב התחילה לבעבע מנוע שמתפקד היטב, הרגש היה עצום! באותו רגע כולנו הצטרכנו למוסיקה… מוסיקה לרכב שלא נשמעה שנים ארוכות!
אם אתם מתחילים בתהליך כזה עם רכב קלאסי משלכם (או אפילו חושבים לקנות אחד), אל תהססו להיכנס לזה בכל הלב! אבל רגע… טיפ קטן בשבילכם - השקיעו זמן בלמידה על הרכב שלכם לפני שאתם מתמודדים איתו בעצמכם והרבה דברים פשוט יחזרו לתפקוד כמו חדשים אם תישארו קשובים לסימנים שהוא שולח לכם.
אז נכון, הדרך מלאה באתגרים ואתגרים מקטינים את הרצון לעיתים קרובות; ועדיין… בסופו של דבר מדובר במסע המרגיע ולא במהירות ההגעה ליעד המוגדר מראש. תפתרו בעיות ותמשיכו לנוע קדימה כי בסוף מגיע השלב שבו תוכלו לקחת אותו לטיול ולראות חיוכים ונשמות נוספות כאילו חוזרות אלייך דרך הכבישים והשלטים שבדרך.
כל זאת צורמת בי באופן שמעורר געגוע ותשוקה גדולה יותר להמשיך לפרק עוד ועוד את העבודות העתיקות ולעשות אותן חדשות שוב עבור הדורות הבאים.