אתמול חזרתי לבית אמא אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם. הבית שלה תמיד מלא בריחות של מאפים, ובכל ביקור אני מתרגשת מחדש. כשנכנסתי לדלת, הכתם הראשון היה ניחוח שוקולד שהציף אותי וחיבק אותי חזק - זה בדיוק מה שסיפר לי על החיים שלנו יחד, על רגעים קטנים שבנו אותנו כמו לחם תפוח.
אמא לא מפסיקה להפתיע עם המתכונים שלה. כשהייתי קטנה, היא הייתה מכינה לנו עוגיות שוקולד צ'יפס - כל אחד מהן היה בא עם טוויסט אישי או סוד קטן שלה. "המרכיב הסודי," היא הייתה אומרת בחיוך ממיס לבבות, "זה אהבה."
ואכן, כשיושבים סביב השולחן ורואים את העוגיות המהבילות יוצאות מהתנור עם הגבישים הנוזליים שנמסים בעדינות - אי אפשר לנתק את התחושה שהן עשויות מדברים הרבה יותר עמוקים מסך המרכיבים הפיזיים.
עכשיו כשאני מתנסה במאפה בעצמי בבית שלי (והאמת? קצת צוברת פחד מלהיכשל), אני מבינה כמה אני שלמה עם חוויות האפייה שלי מגיל צעיר ועד עכשיו. החלטתי לשלב גם שאני לא אחת שתשאיר דבר ללא מקום הלב והנשמה; להכין בורקס גבינה סטריאופוני שמתחלק בין קלות הכנה לעושר הטעמים שאנחנו אוהבים כל כך.
טיפ קטן לי וגם לכם: לפני שמכניסים לתנור, כדאי למרוח ביצה על הבצק כדי שיתגבש לו צבע זהב מושלם בכדי לעורר געגועים לקרבה ולזיכרונות יחד.
אז בפעם הבאה שאתם מקווים למלא את הבית שלכם בניחוחות חגיגיים או מחפשים דרך ליצור קשר - פשוט תאפו משהו קטן ותזכרו כמה זה יפה לחגוג את החיים דרך דברים פשוטים כמו ביס בלחם טרי ואולי תגלו שיש בו יותר מרק טעם טוב; יש בו חיים אמיתיים ונוסטלגיה שאין לה תחליף.