אני זוכרת את היום שבו התיישבתי לראשונה בכיסא של הנהג. הלב שלי דפק כמו טירון בזמן קרב, והרגשתי שאני עומדת בפני אתגר בלתי אפשרי. כל כך הרבה פחדים התרוצצו לי בראש: "מה אם אני אטעה? מה אם לא אצליח? ואולי הפאניקה תשתלט עליי?"
צילמתי את עצמי בראי מול השמש ששקעה, וחשבתי כמה זו חוויה מרגשת, אך גם מפחידה. אחרי חודשים של המתנה להוציא רישיון, ההתרגשות הייתה בשיאה. הגעתי לשיעור הראשון עם מדריך שהראה לי שגם הוא היה שם פעם - בלבול וחוסר בטחון למכביר. הוא התחיל להסביר לי על כפתורים ודברים שברגע הראשון נשמעו כמו סינית. אבל ככל שהתאמנתי יותר, הבנתי שזה לא מדעי טילים.
עם הזמן גיליתי שבדיוק כמו בכל דבר בחיים, גם בלימוד נהיגה נדרשת התמדה וסבלנות. באחד השיעורים הייתי באמת מתוחה כשיצאנו לכיוון הכיכר הגדולה בעיר. פתאום זה קרה - בדיוק כשחציתי את המעגל, הרגשתי ביטחון עצמי שלא הרגשתי בעבר; הצלחתי לנהל שיחה עם המדריך תוך כדי נהיגה ברבע הישן של העיר! זה היה רגע נדיר שבו החיבור בין היד לרגל והעין לפנים התקיים במדויק.
חשוב לדעת שהצלחה בהכוונת רכבים אינה רק בתיאוריה או בעיניים צמודות למסלול; מדובר בתחושת חופש שנכנסת לכל תא בגוף שלך ברגע שאתה עובר מבוכה וביטחון לתהייה ולאחר מכן לניסיון אמיץ להצליח.
אם יש משהו שלמדתי מכל התהליך הזה (וזו לא קלישאה), הוא שלהתמודד עם פחדים זה חלק מהמסע להצלחה ולחיים משוחררים יותר. אז הטיפ שלי לכל אחד שמתכוון להתחיל ללמוד נהיגה: תזכור שזה בסדר לפחד ולהרגיש לא בנוח בהתחלה; כל מי שעומד לידך מאחורי ההגה עשה זאת בעצמו ויש לך המון זמן להתמקצע וליהנות מהרגעים הקטנים בדרך.
בסופו של יום, הלימוד הזה אינו רק עניין של הכנת רישיונות אלא סימן לצעד משמעותי לקראת עצמאות וחירות אישית. קחו נשימה עמוקה ותזכרו - אתם יכולים! ✨🚗