במשך שנים חלמתי על יום שבו אני אפתח את הדלת ואמצא את הפלא הקטנטן הזה שמצא את דרכו אליי. ואז הגיע שימי - הכלבון החמוד עם האוזניים המפוסקות והעיניים הגדולות, שנראה כאילו הוא יכול לדבר. מהר מאוד הבנתי שהשמירה עליו הרבה יותר מסתם טיולים בפארק; הייתה לו נפש עדינה שדרשה תשומת לב אמיתית.
יום אחד, שימי התחיל להתנהג מוזר. הוא היה פחות אנרגטי, ובדיוק כפי שהייתם עושים כשהילד שלכם מרגיש לא טוב - לקחתי אותו לוטרינר. וכאן קרתה לי אחת מהחוויה המרגשות בחיי: הגעתי למרפאה הכפרית שבה טופלו חיות מכל הסוגים - מדגים ועד סוסים. ולא רק זה, אלא הצוות שם באמת אהב כל בעל חיים.
הוטרינר קיבל אותנו בחיוך רחב ומיוחד. הוא לא רק הסתכל על שימי כעל עוד מקרה קליני; הוא התעמק בעיניים שלו ועם גישה רכה ונעימה השיב לשאלות שלי כמו שאני הייתי ההורה המאוד דואג שיש לו ילד במצב קשה. הרגשתי שרוב הזמן אני נמצאת בידיים בטוחות.
בהמשך אותה הפגישה גיליתי משהו חדש לגמרי על מה שזה אומר להיות בעל חיים: הוטרינרים הם בעצם אנשים שמעבר לרפואת אף-אוזן-גרון לחיות שלנו, הם יכולים לעזור לנו להבין ולהרגיש הרבה יותר בבית עם השותפים שלנו לחיים.
והנה הטיפ שלי ממני אליכם: כשאתם הולכים לוטרינר - תביאו איתכם את הלב שלכם ואת העיניים פתוחות להקשיב לניסיונו של המקצוען שמולכם. תשתפו אותו בכל דבר קטן לדוגמא הרגלים ישנים או צעיפים שאתם חושבים שאין להם ערך נכון שהם ייחודיים לתינוק הפרוותי שלכם.
שימי אכן התאושש במהרה אחרי טיפול פשוט והחלמתו היתה רגע מאושר בשבילנו שנינו! מזכרת שלא אשכח היא איך שאותו וטרינר מקצועי ידע להפיץ חיוכים גם בימים קשים ולומר לי שהכל יהיה בסדר - ואכן כך היה!
אז לפעמים נדמה לנו שכשהחיים מתערבלים סביבנו, מסלול הדרך עשוי להיות ארוך ומפותל (אפילו אם מדובר בהליכה קצרה במסלול רגוע), אבל בכוחם של האנשים הנכונים לידנו - ניתן למצוא אור בכל פינה חשוכה.
