לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי ישובה באחד הסדנאות לאמנות קהילתית ביישוב שלי. נכנסתי עם חששות - מה אם לא אצליח ליצור משהו משמעותי? מה אם אני לא כישרונית כמו שחשבתי? אבל ברגע הראשון שהמורה פתחה את פיה, הבנתי שאני במקום הנכון.
השיעור החל בציור חופשי על בד גדול. כל אחד מאיתנו קיבל צבעים, מכחולים ושפע של מקום לתת לדמיון שלנו להשתולל. אני זוכרת את התחושה כששקעתי בצבעים - כאילו עולם חדש נפתח בפניי. הצבעים ריצדו בעיניי והמשיכות על הבד החלו לספר סיפור שלא ידעתי שיש לי להציע לעולם.
באמצע השיעור, מישהי לשדה ליד סללה תמונה יפהפייה של עץ עם גזע רחב ועליו תלויים פרחים צבעוניים. היא אמרה שזה ייצוג שלה למקומות שהיא רוצה להגיע אליהם בחיים: שורשים חזקים ופריחה בכל הכיוונים. זה גרם לי לחשוב איך כל אחד מאיתנו מביא לתוך היצירה שלו חלק מהסיפור האישי שלו.
לאט לאט התמכרתי ליכולת הזו לזרוק מתוך הלב ולהתבטא בלי מסכות או גבולות. מוצאת את עצמי יושבת מדי ערב מול הקנבס, שמחה לגלות מחדש את הילדה שבתוכי שנחבאת מתחת לשגרה היומיומית.
אם הייתי צריכה לחלוק טיפ קטן שמתערבל בניסיון שלי עד כה, זה היה להבין שאין דבר כזה "כישרון" טהור - אמנות היא תהליך של ניסוי ותעייה, והיא דורשת סבלנות ואמונה שאפשר להתקדם ולצמוח בעשייה שלך. אז אל תחששו לשתף ולהתנסות; גם אם התוצאה לא תמיד מתעלה על הציפיות שלכם - עצם המסע הזה הוא ששווה הכל.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים אבודה או זקוקים למקום לנפשכם, קחו לכם צבע או כלי כתיבה וצאו למסע יצירתי משלכם - כי בתוך העבד רב הדמעות והצחוקים ישנן יצירות נפלאות שממתינות לצאת החוצה.