אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות זה לשבת במרפסת שלי, עם כוס קפה ביד ולבהות בעבודות העץ שעשיתי בעצמי. זה מרגיש כמו זכרון חי, משהו שזרם מתוך הלב שלי הישר לידיים, ותמיד מצליח להחזיר אותי לרגעים חשובים בחיי.
לפני כמה שנים החלטתי להתחיל ללמוד נגרות. לא קטעי עץ בודדים או דברי חובבים - אלא ממש עבודה רצינית. בפעם הראשונה שהגעתי לסדנה לנגרות, הרגשתי קצת כמו ילד בבית ספר חדש: מהצד המרגש של ההתחלה ומהצד המפחיד של האי-ודאות. אבל ברגע שהמורה הסביר על סוגי העצים והשיטות השונות לעבודה איתם, התקשתה לדכא את תחושת ההתלהבות שפרצה מתוכי.
והיה פרויקט אחד במיוחד שלא אשכח - שולחן עץ מלא שבניתי עבור סבתא שלי ליום ההולדת שלה. לקח לי שבועות להוציא אותו לפועל; למדתי לחתוך, לחבר ולהבריק את כל החלקים עד שנוצר לו שולחן מרהיב. כשהבאתי לה אותו סוף סוף, לראות את עיניה זורחות זו הייתה אחת התגובות הנפלאות ביותר שקיבלתי אי פעם.
למדתי בדרכי הקשה ששימוש בעץ אינו רק טכניקה או מקצוע - יש בזה הרבה יותר מזה. בכל חתיכת עץ שאני פוגש אני רואה סיפור; אני מדמיין מאיפה היא הגיעה ואילו חיים היא חוותה לפני שנחתה אצלי בס workshop הקטן שלי.
טיפ קטן לכל מי שמעוניין לפסוע בשביל הזה: אל תחששו לטעות! הטעויות הן אלו שילמדו אותנו ויהפכו אותנו למקצוענים טובים יותר בעתיד. כל סימן של כלי עבודה על פני העץ מספר סיפור אחר - וזה חלק מהקסם.
אז אם אתם חושבים להתחיל, פשוט קחו הכלי הראשון שלכם ותתחילו לעבוד באימה ובאהבה בו זמנית. כי בנגרות אפשר לגלות לא רק את העולם החיצוני אלא גם את עצמכם מחדש דרך כל שבב ושקע בעץ.