לפני כמה שבועות, כשחגגתי יום הולדת עם חברים קרובים, החלטנו ללכת למסעדה חדשה שנפתחה במרכז העיר - "טעמים מזרחיים". הייתי סקפטי בהתחלה. לא תמיד קל למצוא מקום שאוכליו מצליחים לשמור על איזון בין טעם לביתיות. אבל מהרגע שהגענו ושמענו את רחשי הסירים המבעבעים ברחוב, הרגשתי שמשהו טוב קורה כאן.
המסעדה קטנה וצנועה, עם עיצוב פשוט אבל חמים - שולחנות מעWood לא מסודרים מדי ואור באדום עמוק שנותן תחושה שמישהו נמצא שם כדי לקדש את כל מה שקשור באוכל ובמשפחה. יש דברים שקשה להסביר בחיים, והאווירה היא אחד מהם. היינו שם שישה אנשים וכל אחד התחבר בצורה אחרת לאוכל ולחברה.
בין המנות שהזמנו היה ממולאים בשרניים וסלט טאבולה שפשוט זעק טריות. בכל ביס של כבד קצוץ על לחם פריך הרגשתי שאני טועמת את ילדותי; פלאפל מלא בטחינה שהוציא משיחות העבר שלנו חוט מקשר לעשייה של סבתא שלי במטבח שלה בשישי בצהריים.
לאורך הארוחה שחזרנו הרבה זיכרונות ושתפנו בחוויות אישיות - זה בתנובה שגרמה לי לפלוט צחוק עד tears וזה שהיה רגע מקסים בו כולנו נזכרנו ברגע הראשון שבו התאהבנו במוזיקה או בספר שקרע לנו את הלב. היה ברור שהתבשילים מגשרים בינינו כאילו הם ליגת מאמות שבאות לייצר תלכיד חדש ומשמעותי ברקע חיוכינו המרוצים.
אם אתם תוהים האם כדאי לבוא? אז יש לי טיפ בשבילכם: אל תהססו לבקש המלצות מהמלצרים - זה כמו לדבר עם חבר שיודע מה לעשות לפני יציאה לטיול בארץ לא מוכרת. וגם אם מדובר במקום קטן ולא מפורסם במיוחד, לפעמים דווקא המסעדות הללו יוצרות בעבורכם קסם שתמיד נשאר בלב.
כשיצאנו משם עם תובנות חדשות על החיים ונשימות עמוקות אחרי ארוחה מלאה הנאה ורצון לעוד - ידעתי שזה לא רק אוכל שהיה שם ביום ההולדת שלי; זה היה עוד שכבת צבע בפאזל יפהפה שנקרא "מערכות יחסים." וכך אני יוצאת מתובנה שכל מנה יכולה לספר סיפור אם אתה באמת מרגיש אותה.