הייתי צריך להזמין פיצה. רגע, תנו לי לחדד את זה - לא סתם פיצה, אלא פיצה שתציל אותי מעוד ערב שקט ומבולבל לבד בבית. כבר שעה שישבתי על הספה שלי עם הטלוויזיה דלוקה ורק מחפש מה לראות, ולא מצליח להתרכז בכלום.
אז התקשרתי למקום האהוב עליי. הכנתי את עצמי לשיחה קצרה וקולחת עם המוקדן, אבל משהו פתאום השתנה כשהוא ענה לי בטון ידידותי ואמר: "מה שלומך היום?" לא ציפיתי לזה! פשוט כמו שהיא יצאה ממנו באורח טבעי, השאלה הזאת מדגדגת את הלב וגרמה לי להרגיש יותר כמו בן אדם מאשר מספר טלפון שמעביר הזמנה במקום מסוים.
לאחר כמה דקות של בחירות בין הפיצות השונות והנמוכות בבטן שהתחילו מייללה בעצבנות, סוף סוף בחרתי במלך הפיצות שלי - גבינה פריכה עם תוספות שאף פעם לא משעממות. אחרי שסיימתי להזמין ולשמור את המידע החדש שהוזן בטלפון שלי (והיא אף זכרה איך אני אוהב את התיבול), הרגשתי ממש שמח תוך כדי המתנה.
עכשיו מגיע החלק המעניין - בזמן שחיכיתי לפיצה הרביעית שנושאת גאווה בסגנון הים-תיכוני שלה (מי אמר שרק בצפון איטליה יודעים להכין?), חטפתי מבט דרך החלון ונזכרתי בכל אותם רגעים קטנים ואדם שהזמינו ממני משלוחים בעבר - חברים שהתארחו אצלנו בשבתות אחה"צ או הדלתיים הפרטים שנפתחו בפני המזכירויות ששלחנו להם בפעם הראשונה מפייסבוק.
בסופו של דבר הגיע השליח, ואני יכול להגיד לכם שלא רק שכמעט קפצתי אליו מרוב התלהבות אלא גם החיוך שלו כבש אותי. יש משהו בנוכחות של אנשים טובים שיודעים להיות כמוני וכמוך ולהביא איתם אוכל ביתי ישר עד לדלת בלי שאלות מיותרות.
מוסר ההשכל? אל תזלזלו ברגעים הקטנים האלה שבו משלוח יכול להפוך יום אפור ליום מלא צבע וחוויות חדשות. אפילו הם יכולים להביא חיוכים ותחושה של חיבור אנושי חשוב בתוך כל הכאוס שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים להזמין משלוח - עצרו לרגע ותחשבו על האנשים שמישהו השקיע בהם כדי להגיע לחייכם לרגע הזה בדיוק.