הקיץ הזה היה שונה מהקודמים. אחרי חודשים של עבודה, הילדים חזרו סוף סוף לבית הספר ואני מצאתי את עצמי מתפנה לשעות בודדות של שקט. אחד הדברים ששמתי לעצמי כהבטחה השנה היה לקח את הזמן עבור עצמי, וזו הייתה התחנה הראשונה שלי - הבריכה השכונתית.
ביום הראשון שהגעתי לבריכה, אני זוכרת את ההתרגשות שבאה עם הריח של כלור בשילוב עם קרני השמש שלא הצליחו להסתיר את צל העצים מסביב. רגעים לאחר מכן כבר הייתי במים, והם היו נהדרים - ממש כמו שאני זוכרת מהילדות שלי. זה לא רק המגע הקריר על העור, אלא גם תחושת החופש שאופפת אותך כשאתה שוחה.
באופן מפתיע, לא הייתי לבד בשלב הזה. פגשתי שם קבוצה של ילדים קטנים שמתרוצצים סביבי ונושאים עימם חיוכים רחבים ושאלות אינסופיות על החיים עצמם. אחד מהם שאל אותי אם אני יודעת לשחות מהר כמו דג. התשובה שלי? "אני לא דג," אמרתי וצחקנו יחד איך בכל זאת מי שממריא במים יכול להרגיש חופשי לגמרי.
מעבר לכיף ולרוגע שהמים מעניקים לי, פתאום הבנתי כמה חשוב לפעמים לצלול לתוך הרגע ולאבד קצת את עצמך בקצב היומיומי המשוגע שלנו; לחשוב פחות ולהרגיש יותר.
טיפ קטן למי שמתכנן לבקר בבריכה בקרוב: אל תשכחו להביא כובע שמש ומשקפי שחייה! זה משנה הכל ונותן לכם אפשרות ליהנות מכמה שעות נוספות בשמש מבלי לדאוג.
אז קדימה! תעשו לעצמכם יום בריכת שחייה מתוק ומלא בחוויות חדשות. כאמור - יש משהו קסום באותו מים צוננים שנותן אור חדש לכל דבר בחיים.