בשבוע שעבר, אחרי תקופה ארוכה שלא התאמנתי כמו שצריך, החלטתי לחזור לחדר הכושר שלי. זה היה גם סוג של אתגר וגם צורך פנימי להתחבר לגוף שלי שוב. נכנסתי למקום שהרגשתי בו כל כך הרבה פעמים לפני כן, והזכרונות התחילו להציף אותי. ריחות של זיעה ותחושת מתיחות באוויר, המולת מכונות שמשמיעות קולות מהממים וצלילי מוזיקה שמעורבבים עם צעקות מעודדות.
התחלתי באימון פשוט. סבב של משקולות ואחריו קצת אירובי. בכל פעם ששאני עולה על טרמפולינה או חתיכת מכונה כלשהי, הרגש שלי מציף אותי - אני לבדי בחדר הזה ואם יש משהו שאני יודע לעשות בביטחון זה לגרום לעצמי להזיע ולחשוב ברור יותר. אני לא יכול לשכוח את הפעם הראשונה שהגעתי לשם - איך נלחמתי בעצמי רק כדי להיכנס לדלתות הללו וכיצד הצלחתי בסופו של דבר לצאת מהספה ולהתמודד עם החששות והפחדים.
מה שנדהם אותי במהלך האימון האחרון היה לא רק הדרך שבה הגוף חזר לתפקד אלא גם העובדה שמצאתי בהשראה ממישהו אחר בחדר. ראיתי גברת מבוגרת רובצת במשקל כבד ואני מודה שהיה לי קשה להבין איך היא עושה זאת בגילה. זה גרם לי לחשוב על כמה אנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני, גם אם לפעמים נראה שאנחנו רחוקים מאוד בעקומת הזמן שלנו.
אז הנה טיפ קטן: כשאתם מגיעים לחדר הכושר ומרגישים אבודים או חסרי מוטיבציה - הסתכלו סביבכם! תנו לרגע הזה להיות רגע של השראה ולא השוואה עצמית שתוריד אתכם למטה. יש אנשים מכל הגילים והרמות וזה בדיוק היופי במקום הזה. כל אחד נמצא שם כדי להשתפר ולגדול בדרכו שלו ובסוף היום כולנו יחד בדרך הזו.
המטרה היא לא להיות מושלם; המטרה היא להיות טוב יותר ממה שהייתי אתמול ואולי אף לקוות ליום חדש שמעביר אותנו קדימה בתהליך העצמאות שלנו שבין ארבע הקירות הללו.
