סוף סוף הגיע היום הזה שבו החלטתי לצאת משגרת החיים שלי ולהיכנס לחדר כושר. אני זוכרת איך עמדתי מול הדלת, מרגישה כמו תלמידת בית ספר חדשה שפוחדת להיכנס לכיתה. הלב שלי הלם, המחשבות התרוצצו בראשי: "מה אם כולם יסתכלו עליי?", "מה אם אני לא אצליח?". אבל אז נזכרתי במנטרה שהייתי חוזרת עליה לעצמי - כל צעד הוא התקדמות.
כשהרגליים שלי עברו את הסף, התחושה הראשונה הייתה של חום ובריאות באוויר. הכינו לי מסלול שאני יכולה רק לחלום עליו כשהייתי בבית - מכשירים נוצצים אנשים שמפיצים אנרגיה חיובית מכל עבר. לקח לי כמה דקות להתאושש מההלם הראשון והחלטתי להתחיל עם הליכה קלה על המסילה.
אך פתאום, ברקע נשמעה מוסיקה שהניעה אותי להזיז מעט יותר מהר. אין ספק שזו היתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי - לנסות לשחרר את עצמי מהקיבעון וליהנות מהרגע! אחרי זמן מה הצטרפתי לשיעור בְּרוּטָקִים - כן כן, אתם לא טועים! זה היה מקום בו אנשים בגילים שונים ובשלבי חיים מגוונים מתאמנים יחד.
לראות את כל העיניים האלה מחייכות במהלך האימון נתן לי כוח פנימי אחר לגמרי. בכל פעם שמישהו התגבר על מכשול או הראה הצלחה קטנה כמו להרים קצת יותר משקל בביצוע אחד - גם אני הרגשתי גאווה כאילו זו הייתה הנצחון שלי.
אהבתי כמה פשוט זה יכול להיות כשיש לך תמיכה ותודעת שיתוף פעולה סביבך. כשאנחנו מתאמנים ביחד ומעודדים אחד את השני, אנחנו הרבה יותר חזקים ממה שאנחנו מדמיינים.
אם יש משהו שלמדתי בחיים האלה עד כה זה להבין שהמסע לא נגמר לעולם ושהצלחה היא סך כל הקטנים שנעשה ביום יום. אז תעזבו את החששות ותחפשו חדר כושר או אפילו קבוצת ריצה מקומית שבה תוכלו לרוץ יחד למען מטרות משותפות ואולי למצוא חברים חדשים בדרך.
מי יודע? אולי זו תהיה התחלה למסלול חיים חדש ושלם יותר! 🏋️♀️❤️