אני זוכרת את היום שבו מצאתי את עצמי יושבת מול המטפלת הראשונה שלי. הייתי עייפה, מתוסכלת ומלאת ספקות לגבי הדרך שבה אני הולכת. לא באמת האמנתי שהשיחה הזו תוכל לשנות משהו, אבל מתוך צורך פשוט לדבר על מה שמפריע לי, החלטתי לנסות.
היא קיבלה אותי בחום ובחיבה שאין לתאר. כשהתחלנו לדבר, התחלתי להבין עד כמה המרחק בין מה שאני מרגישה לבין היכולת שלי להביע זאת היה עצום. היא הקשיבה לעומק, ולא ניסתה לתקן או לחכות שאסיים כדי לומר את הדברים שלה. פשוט ישבה שם והייתה נוכחת איתי בכאב שלי.
במהלך השיחות שלנו גיליתי הרבה על עצמי - פחדים שנעלמו בתהליך, כאבים שלא ידעתי שהם קיימים, ואפילו חלומות שדחיתי במשך שנים רבות כי חשבתי שהם לא רלוונטיים יותר. כל מפגש הפך לסוג של מראה שבה יכולתי לראות לא רק את החולשות שלי אלא גם את הכוחות הגנוזים בי.
אחד הטיפים הכי משמעותיים שקיבלתי ממנה היה להקדיש זמן לעצמי בכל יום - אפילו אם זה חמש דקות בלבד של נשימה עמוקה או הליכה בטבע. בהתחלה זה הרגיש מוזר ואולי אפילו בזבוז זמן, אבל עם הזמן גיליתי שזה המפתח לרוגע וליכולת להתמודד עם הסערות הפנימיות שלי.
אז אם אתם מתלבטים האם כדאי לכם לפנות למטפל - עשו זאת! אל תפחדו לחשוף את הכאב שלכם; לעיתים הוא המקום הראשון מהיכן מתחילים לבנות חיים חדשים ובריאים יותר. אנחנו לא צריך לעשות את זה לבד; העולם מלא באנשים שיכולים להקשיב ולעזור לנו למצוא מחדש את עצמנו במקומות המאתגרים ביותר.
המגע של הריפוי יכול להיות שם בדיוק בשבילכם; כמו שהיה עבורי.