לפני כמה חודשים, בעיצומו של הכאוס יומיומי, החלטתי שאני חייבת לשנות משהו בחיי. כל עבודות הבית, הפרויקטים בעבודה והחיים החברתיים פשוט משכו אותי לכל כיוון אפשרי. יום אחד בתור נואשת לחיבור עם עצמי, מצאתי את עצמי במרכז יוגה קטן ומיוחד בתל אביב.
שיעור הפתיחה היה אינטנסיבי יותר ממה שציפיתי. המדריכה היתה אישה מדהימה שהניעה אותנו לתוך חוויות גופניות שלא העזתי לחשוב עליהן קודם לכן. בכל תנועה הרגשתי איך אני משחררת מתחים ישנים שטיפסו על ליבי בשקט במשך שנים ובכל נשימה שלי גיליתי קטע חדש ושונה מעצמי.
כן, היו תחושות של עייפות ושרירים שנפגעו בדרך - אבל זה רק הזכיר לי עד כמה הגוף שלנו יכול להרגיש נעלם לעיתים קרובות בתוך השגרה המוכרנית הזו. במהלך השיעור התחלתי להבין שאני לא רק כאן בשביל לבצע תנועות פיזיות - אני פה כדי להתחבר מחדש למה שבאמת חשוב לי.
מאותו רגע והלאה מצאתי מקום לעצמי בסביבת היוגה והפילאטיס המקומית. מידי שבוע הייתי מגיעה לשיעורים האלה כמו צלמית קטנה שרק מחכה להזדמנות להתחדש ולפרוץ גבולות חדשים. זה לא היה קל בהתחלה - אבל הבנתי כי במקביל לפיזיות האינטנסיבית נמצא גם מסע רגשי עמוק מאוד שאיתו אני חוזרת הביתה לאחר כל שיעור.
אם אתם קוראים את הפוסט הזה ומתלבטים האם להיכנס לעולם הזה (או אפילו סתם הייתם רוצים להשתף בחווייתכם), הנה טיפ קטן: אל תשכחו להביא איתכם חמישה דברים - טובה עצמית רבה, פתיחות ללמידה חדשה וסבלנות לרגעים בהם המציאות הופכת להיות מאבק ולא זרימה נעימה.
אני חושבת שהמסלול שלנו ביוגה או פילאטיס הוא הרבה יותר מהגוף עצמו; הוא למעשה פנייה פנימית שמזמינה אותנו לאמץ מי שאנחנו באמת ולהשאיר מאחורינו את כל מה שיש לנו כחלק מהעבר הלא רחוק.
וכך אחרי כל שיעור אני הולכת הביתה עם חיוך גדול בלב ודברים חדשים ללמוד על עצמי...
