לפני כמה שבועות, החלטתי להקדיש סוף שבוע לירושלים. למרות שהיא נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מהבית שלי, תמיד סיקרן אותי לחקור אותה יותר לעומק, ובמיוחד את העיר העתיקה שבה. קבעתי שמוקדם בבוקר אסע ואנצל את שעות היום היפות.
בכניסה לשער יפו הרגשתי איך כל הציפיות שלי מתממשות ברגע אחד: ריחות תבלינים ושמנים זורמים לאפי, המוזיקה החיה ממקומות שונים ברחובות וביניהם אנשי תיקי טורס עם תוכנות בתיק שאף אחד לא מבין מה יש בהן. התהלכנו בין הסמטאות הצרות של השוק הערבי, מעבר לדוכנים עם המתוקים והחצילים הצלויים - והמם הראשון היה כפול: גם מהמראות וגם מהריחות העשירים שסובבים אותנו מכל הכיוונים.
הייתי שם לבד, אבל זה לא הרגיש ככה. הפגישה עם אנשים זרים ולחיצת יד מתודלקת בחיוכים גרמו לי להבין שהחוויה הזו היא מעל לכל ציפייה שלי. פגשתי מוכרת בכיכר שהציעה לי טעימה של עוגיות ביתיות שלה - עשיתי אצלה עצירה ונשארתי איתה לדבר על החיים בעיר ועל חלומותיה בלילה מול הירח, והיא חייכה אליי כמו שאנחנו מחייכים כשאנחנו רואים מישהו ששמח לקום בבוקר.
לאחר מכן הגעתי לכותל המערבי. כשהגעתי לשם הבחנתי בזרזיף הדמעות שזורים בטיפות הקטנות שעברו בעדינות על פני האנשים ליד הכותל; זה היה רגע שבאמת האמיר אותי לתוך הדקות האלה ומחשבותיי נפרשו למגוון תחושות ורגשות עמוקים כאילו הייתי חלק מההיסטוריה.
אם יש דבר שאני רוצה לשתף אותכם בו זה שעל אף שתמיד אנחנו חושבים שנדרשת "פינה" מיוחדת כדי להתאהב במקום מסוים בעולם - לפעמים אפשר פשוט לקחת עצמך לשם בלי ציפיות ולהתחיל לבחון מה יש מסביב. המקום הוא רק תחליף-המעטפת שבה נמצא הלב שלנו ואינו תלוי בו כלל.
והטיפ הקטן שלי לסיום? תמיד כדאי ללכת בסמטאות שלא מופיעות במפות התיירים; שם מסתתר העולם האמיתי וליד האנשים הקרובים ביותר לחיים שלהם תמצאו את האוטנטיות שתחמם לכם את הלב!
אז אם אתם רוצים למצוא את עצמכם מחדש או פשוט ליהנות מערים מקסימות בארץ שלנו - רק לכו! תשאירו מקום להפתעות ואל תהססו להתחבר לרוח המקומית שיכולה לגרום לכן לקסם אמיתי...
