היום בבוקר, זה היה אחד מאותם רגעים פשוטים שהפכו לפנינים בזיכרון. כשקמתי מהשינה, הכל הרגיש קצת מעונן וריק - הרגשה כזו שהחורף מביא איתו לפעמים. אחרי הקימה המוגזמת וההתארגנות הלא נגמרת, החלטתי שאני חייבת לשדרג את הבוקר שלי עם קפה טוב.
יצאתי למרפסת וראיתי את השמש מחלחלת בין העננים. הכנתי לי קפה חזק ושחור במכונת הקפה הישנה שלי - זו שמלווה אותי כבר לא מעט שנים. כל ריח של התערובת הכהה הזו הדליק אצלי זיכרונות של בקרים אחרים: טעם הפולים הטריים, צליל חריקת הספל על שולחן העץ ופשוט השקט הזה שניתך עם הגוף והתודעה.
בזמן שחיכיתי שהמים ירתחו, נזכרתי בפעם ההיא שפגשתי חברה שלא ראיתי חודשים רבים בבית קפה קטן בשוק התקווה. היא הזמינה מוקה מתוקה ואני הלכתי על אספרסו קצר וחריף; דווקא אז חווינו פתיחות נדירה בלבבות שלנו. סיפרנו זה לזו מה עברנו, חוויות ומה שבין השורות - הרגע המדויק שבו קפה הופך לשיחה עמוקה ומחברת.
כשחזרתי לרגע הנוכחי עם הגביע החם בידיים שלי ואור השמש מלטף אותי, התחלתי להבין כמה משמעות יש בדברים הפשוטים הללו. הקפה הוא לא רק בעיה פיזית לשתות משהו בתחילת היום; הוא גם כלי לחיבור ולהתחלה חדשה כאשר חיים מתערבלים סביבנו.
אז כשאתם מכינים לכם את הקפה הבא שלכם בבוקר או אפילו באחת בצהריים, עצרו לכמה דקות להרגיש אותו באמת: את הארומה שלו ואת האנרגיה שהוא נותן ולא רק לגשש אחר עוד כוס או נשיקה מרשרשת מהחלב התחוב בקצה הספל. תנו לו ללוות אתכם והכל יתבהר יותר.
ואולי בעצם טיפ קטן נוסף - אל תשמרו עליו לעת צרה! תהיו אמיצים ותענגו על כל כוס כמו שהיא בתור דרך לנוע קדימה בעולם הזה ההולך במהירות רבה מדי לפעמים. אתם אולי תגלו שזה מהם הדברים הכי משמחים בחייכם.
אז שתפו לי: איך הקופי שלכם?