לפני כמה ימים יצאתי עם הילד שלי לסיבוב קצר בעיר. ממש במקרה עברנו ליד חנות צעצועים שהייתה מלאה בצבעים, צלילים ושמחה. אני זוכר את הרגע הזה - עמדנו בפתח החנות, והעיניים שלו נצצו כמו כוכבים בשמיים שחורים. לא יכולתי להתנגד, נכנסנו פנימה.
בתוך החנות הכל היה קסום. מדפים עמוסים ברכבות קטנות, פאזלים מקוריים ודמויות קומיקס שכל ילד היה מת לעלות על המדף של חדרו. פתאום גיליתי איך גם אני מתרגש מכל הצעצועים האלה - זה לקח אותי כי הייתה לי חוויה דומה בילדותי.
אני זוכר שפעם היינו הולכים לחנות צעצועים שכזו עם אבא שלי ביום שישי אחר הצהריים. זו הרגשה כל כך מיוחדת לשתף את הילד בחוויות האלו; לראות אותו מעיין בכל דבר כאילו זה עולם חדש שנפתח בפניו הוא משהו שאי אפשר להסביר במילים.
בין שלל הצעצועים המופלאים, מצאתי לעצמי גוש קטן של נוסטלגיה: רכבת עץ פשוטה ונחמדה ששיחקה תפקיד מרכזי בזכרונותיי. כשלקחתי אותה ביד, הילד שלי שאל בהערצה "אבל מה אתה יודע לעשות איתה?". אז הסברתי לו איך פעם הייתי מדמיין מסילות אינסופיות ועד כמה הכיף הוא בעצם ליצור ולדמיין בעולם שלך.
בסופו של יום החלטנו לקחת הביתה לא רק רכבת אחת אלא גם פאזל גדול וצביעה סופר צבעונית שתשמר לנו את הרגע הזה לזמן ארוך יותר.
וזה הטיפ הקטן שלי: אל תחכו להזדמנות מיוחדת כדי לפקוד חנויות צע toys - קחו את הילדים שלכם לעולם הפנטזיה שבו הם יכולים להיות כל מה שהם רוצים! החיבוק שלהם אחרי ההפתעה מדבר בעד עצמו ואולי תגלו שגם אתם עושים מחדש סדר עדיפויות בחיים שלכם כשהילדים מצליחים להאיר לכם את הדרך מחדש.