אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מרגשת שעברתי עם הכלבה שלי, מיקה. כשבעצם הבנתי ששיטת האילוף המיושנת שהייתי רגיל אליה לא מתאימה לה, התחלתי לחפש דרכים חדשות להתקרב אליה וליצור מערכת יחסים של אמון וחיבור.
מיקה הגיע אליי בגיל צעיר מאוד - גורה מלאת אנרגיה שסחפה אותי באהבה ובשמחה שלה. אבל כשהיא הגיעה לגיל שנה, התחילו לעלות בעיות התנהגות: היא לא הקשיבה לי בכלל, הפכה לכלבה שובבת לעיתים קרובות ודברים פשוט התחילו להשתבש. הרגשתי שאני נלחם בה בכל פעם שאמרתי "לא". זה היה תהליך מתסכל ומייאש.
אז ישבתי והחלטתי לשנות את הגישה שלי. במקום לבקש ממנה מה לעשות כמו שוטר קשוח, החלטתי להפוך להיות חבר יותר מאמן. חיפשתי טכניקות אילוף שמעודדות שיתוף פעולה ולא כפייה. ואיזו דרך נהדרת מצאתי! תוך כדי משחקים ופרסים על דברים קטנים כמו "ישבי" או "בוא", גיליתי שאנחנו מתחברות מחדש.
למשל, יום אחד יצאנו לטיול בשBias בוקר ושוב הוא רצה לקפוץ על זר פרחים מקסים… במקום לצעוק עליה ולומר “לא!”, פשוט אמרתי “נראה לך שזה מתאים?” הושטתי יד לכיוונה והמבט שלה השתנה לחלוטין; היא עצרה ואז חזרה אליי ועשתה מרץ והפכה אותו לרגע קסום שבו הצלחנו לעבוד יחד.
דבר נוסף שלמדתי הוא שהקשר שלנו חשוב הרבה יותר מההצלחה באילוף עצמו. כל מפגש שלנו היה הזדמנות להתחבר ולהרגיש אחד את השני בצורה עמוקה יותר. גיליתי שאם אתה שם דגש על תחושת הביטחון והשייכות אצל הכלב שלך, אז גם ההתנהגות שלו משתפרת מעצמה!
אם אתם עומדים בפני תהליך אילוף או שיש לכם קשיים עם החברים הפרוותיים שלכם, אני ממליץ לעשות שינוי בתפיסה - מעבר למאבק לשלום ושיתוף פעולה מתוך אהבה וכבוד הדדי יכול ליצור קשרים יוצאי דופן שניסיתם לחלום עליהם עד כה.
זכרו שהמסע הזה הוא לא רק עבור החיות שלנו אלא גם עבורנו; ככל שנאמין ונאהב אותן יותר כך נצליח לעבור יחד את השלב הבא בחיינו המשותפים.