רבים מאיתנו רואים בכלב חבר טוב, בן משפחה נוסף, אבל מה קורה כשחיים עם הכלב הופכים למאתגרים? לפני כמה חודשים החלטתי לאמץ כלב בעיקבות הדמעות שלי על כך שלא היה לי חיית מחמד. הגעתי לבית מסתורי שבו היו משוחררים המון גורים מתוקים. הלב שלי התרגש בפעם הראשונה כשנפגשתי עם "דודו" - בוקסר קטן עם עיניים שכולן תמימות.
אבל האושר הזה לא החזיק הרבה זמן. דודו היה סקרן בטירוף, ברוב הזמן מצא את עצמו במצבים שבהם הייתי צריך להכות על חטא. בלילה אחד הוא השתולל במטבח, והרס לי את הנעליים החדשות שקניתי באהבה גדולה. אני זוכר איך ישבתי בערך באמצע הלילה וחשבתי לעצמי אם עשיתי טעות בזה שאימצתי אותו.
מאותו רגע הבנתי שאין מנוס - חייבים להתחיל באימון רציני! התחלתי לקרוא כל מה שנמצא ברשת על אילוף כלבים, ולמרות שהידע שלי היה מאוד בסיסי, גיליתי כמה דברים חשובים: קודם כל צריך להיות עקבי - תגמולים ודיבור חיובי הם המפתח כאן. לא צעקות ולא ענישה; בסופו של דבר זה רק גורם לכלבים לפחד ובכך מונע מהם להבין במה מדובר.
כשהתחלנו לעבוד יחד יום אחרי יום קלטתי שהוא לומד מהר יותר ממה שציפיתי! אפילו משפט פשוט כמו "שכב" הפך לרגע מכושף כשהוא באמת עשה זאת בפעם الأولى ואפילו הסתכל ישר לעיניי כאילו בעצם אומר "אתה מאמין בי?"
לאחר מספר שבועות של עבודה קשה וסבלנות (הרבה סבלנות) הופתענו לשני הכיוונים עד כמה ההתנהלות שלנו השתפרה. לא עוד נעליים צעירות באור אינסופי או היסטריה בשעת ערב מוקדמת; התחלנו לבנות קשר אמיץ יותר ויותר.
אם אתם מתכננים להתחיל בתהליך האילוף הזה עם הכלב שלכם או שכבר התחלתם אבל מתקשים בדרך - אני רוצה לומר לכם משהו: אין תחליף לחיבור הזה שמתרקם ביניכם במהלך הדרך שעושים יחד. זה מסלול שיש בו ups and downs פלוס שעות רבות של כיף וצחוקים... ואל תשכחו לבקש סליחה ממישהו שפוגע בקצת נעלי בית 😄
לעולם אל תחששו להתאמץ בשביל המערכת היחסים הזו; אהבה דורשת עבודה והשקעה וזה בדיוק מה שכלבתכם/חתולכם יעריכו בסופו של דבר 🙌🏼✨
