היום החלטתי לנדוד בין דוכני השוק המקומי, כמו שאני עושה אחת לתקופה. זה תמיד מרגיש לי כמו מסע בזמן - כל פינה מריחה אחרת, כל טעם מספר סיפור משלו. השוק הזה לא רק מחבר אותי למוצרים טריים ואיכותיים, אלא גם לאנשים שמאחורי הדוכנים.
נסתכל על משה, בעל דוכן התבלינים הוותיק. בכל פעם שאני עובר לידו אני מתמלא בזיכרונות מהילדות - הריח של ההל ושל הכמון שבישלנו בבית יחד עם אמא. משה הוא סוג של מעצב רגשות; כל תיבול שלו ממש מקפיץ את המנה לשלב הבא. הוא יודע לספר בדיוק איזה תבלין מתאים לכל מנה ולמה חשוב להחזיק במגירת התבלינים שלנו רק את הטובים ביותר.
בשיחות שלנו, הוא תמיד מדבר על אהבה ובישול כאילו מדובר באומנות קלאסית. "ראית אי פעם ציור בלי צבעים?" הוא שואל אותי כמעט בכל מפגש שלנו ומדגיש איך אוכל יכול להיות הרבה יותר מעשייה יומיומית - זו דרך להביע אהבה ושייכות.
והייתי חייב לשתף אתכם בטיפ שלמדתי ממנו לפני כמה ימים: כשאתם קונים ירקות בשוק, אל תהססו לדבר עם הסוחרים מהם אתם רוכשים. הם לא רק יודעים לספק לכם מצרכים טובים יותר אלא גם יכולים להציע רעיונות למתכונים שלא חשבתם עליהם בכלל! והכי חשוב? כשאתם יוצאים מהשוק עם שקיות מלאות בשלל צבעים וריחות, קחו רגע לעצור ולהרגיש את התודה על כל מה שהטבע מספק לנו.
זה הפך לחלק בלתי נפרד מהרגליי ללקט פיסות חיים מכל ביקר ושטפון מדפי השוק - מאכלים שמשמשים בסיס לרגעים מיוחדים סביב שולחן האוכל המשפחתי שלי. כי בסופו של דבר, אין כמו לחזור הביתה אחרי יום עמוס ולהניח על השולחן צלחת מלאה בטעמים וריחות שהושגו בכבוד וכשרים מהמקום שבו הכל התחיל: שוק האוכל.
