הזיכרון הזה תמיד חוזר אליי: אני עומד מול הדלת של חדר הכושר, מתלבט אם להיכנס או פשוט לברוח הביתה. כמה פעמים חשבתי על זה לפני? הרבה. הסיבות היו רבות - בושה, דימוי גוף לא מספק, תחושת חוסר בטחון. אבל באותו יום, הרגשתי שמשהו בי משתנה. החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לברוח מעצמי.
כשהכנסתי את כף רגלי פנימה, נמלאתי בתחושות שנעו בין פחד לסקרנות. החדר היה מלא אנשים - כל אחד מהם ב****אימון אחר שלו. המוזיקה חמה ומלודית במקצת, והאוויר היה מלא בגירויים חדשים שגרמו לי להרגיש חי יותר מבעבר.
נתקלתי בתוכנית אימונים שמישהו השאיר מונחת על מכונת האימון הראשונה ששמעה לי ידידותית במיוחד - מכונת הליכון. בהתחלה ריציתי רק דקה אחת נואשת, ולאחר מכן עצרתי כדי לנשום ולחשוב אם זה באמת בשבילי. ואז משהו קרה - ראיתי אישה מבוגרת שרצה בקצב רגוע ובוטח זמן ארוך מאוד ופתאום ההשראה פגעה בי כמו ברק! הבנתי שאני כאן בשביל שינוי אמיתי.
שבועות חלפו ואני מתקדם לאט אבל בטוח; הייתי מגיע לחדר הכושר כמעט כל יום אחרי העבודה והמילים "אני יכול" הפכו להיות חלק משגרת יומיומית שלי. עם הזמן גיליתי שלא מדובר רק באימון גופני לקידום הבריאות שלי אלא גם במסע נפש בלב פתוח לעבר גרסה טובה יותר של עצמי.
אז מה למדתי תוך כדי? קודם כל, אין דבר כזה 'מאוחר מידי'. אם אתם מרגישים תקועים במקום שלכם - תעזבו את מפלס הנוחות ותעשו צעד קדימה למקום שהוא חדש עבורכם. לפעמים אנחנו צריכים רגע קטן של אומץ בשביל להתחיל לתפוס את החלומות שלנו בידיים ונעים לחשוב שזה ממש אפשרי!
אם יש לכם טיפים או חוויות חדר כושר שתרצו לשתף (וכמובן שאני מתכוון להזכיר שגם ימים קשים הם חלק מהמסע), אני אשמח לקרוא!