לפני כמה שנים, ישבתי בבית קפה קטן בתל אביב, ממתין לפגישה עם לקוח. גשם קל ירד בחוץ והאוירה הייתה שקטה ונעימה. זה היה יום שבו הבנתי משהו חשוב - להיות משפטן זה לא רק לכתוב חוקים ולקרוא פסקי דין. זה להבין את האנשים שאותם אנחנו מייצגים.
אותו לקוח הגיע במצב לא פשוט. הוא היה המום, מבולבל ואפילו קצת מפחד מהמקום בו נמצא. כששאלתי אותו מה עובר עליו ולאן הוא רוצה להגיע, ראיתי איך העיניים שלו מתמלאות בדמעות. במשך שעות דיברנו על חייו, החלומות שלו והקושי שהוא חווה - ופתאום כל התיאוריה שלמדתי באוניברסיטה קיבלה משמעות חדשה.
באותו רגע הבנתי שהמשפטנות היא הרבה יותר מאשר מקצוע; היא זכות לתת קול לאנשים שאין להם את הכוח להילחם לבד. זו האחריות שלנו לדאוג שהם יקבלו את ההזדמנות לשמוע ולהישמע.
אם יש לי טיפ עבור כל מי שבחר בדרך המשפטית, זה לזכור שאנחנו לא רק עורכי דין או יועצים משפטיים - אנחנו גם פסיכולוגים ותומכים לעיתים קרובות יותר ממה שנדמה לנו. כאשר אנחנו סוללים דרך למישהו הפונה אלינו בעזרה, תהליך העבודה חייב להיות מותאם אישית ומלא רגישות.
אז בפעם הבאה שאתם יושבים מול לקוח שלכם - קחו רגע לעצור ולשאול: "איך אני יכול לעזור לך מעבר לחוק?", כי בסופו של יום, כולנו כאן כדי להעביר אנשים ממקום של פחד למקום של תקווה ורוגע.