לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי בצומת דרכים. החיים היו עמוסים, עבודה, משפחה ומעט מאוד זמן לעצמי. יום אחד החלטתי שיש משהו שאני חייבת לחפש - שקט. אז לקחתי את הרכב ונסעתי לספרייה השכונתית שלי, מקום שתמיד אהבתי בילדותי.
כשהגעתי לשם, פתחתי את הדלת והשקט הכה לי בראש כמו גל רך. חייכתי למבצע הספרים שניצב שם עם כוס קפה בידו. הוא ניכר שמכיר כמעט כל ספר על המדף ואולי גם את הסיפור שמאחוריהם. התיישבתי בפינה כי הלב שלי ביקש מקום להתחבר מחדש לכל מה שהנחתי בצד בשנים האחרונות.
וכך אט אט טבלתי את ידי בין הדפים הישן והחדש כאחד. קראתי סיפורים על אנשים במקומות שונים ברחבי העולם והתגלגלה מחשבה ללב - סיפורם מזכיר בעקיפין גם קצת ממה שעובר עליי עכשיו; רגעים של בדידות לצד גילויים מעוררי השראה.
לאן שאני לא מסתכלת בספרייה הזו, אני רואה דברים שמשקפים חלקים מנפשי שלי: תובנות קטנות על חיים והרבה יותר מזה יופי שאין לו גבולות או זמן מותאם מראש.
ומאז אני מכורה שוב לספריה הזאת! לא רק לספרים עצמם אלא גם לשיחות המקריות עם אנשים אחרים שמתנדבים שם ולעיתים פשוט מתיישבים рядом וקוראים יחד בשקט מרגש כזה שאפשר להרגיש אותו באוויר.
טיפ קטן לכל מי שמעוניין - אל תהססו לבקש המלצות מהמוקד של הספרייה או משאר הקוראים שנתקלים בדרך שלכם שם. לפעמים ההמלצות הכי טובות מגיעות מאנשים שלא הייתם מצפים מהם ושבסופו של יום הם אולי עזרו לכם למצוא בדיוק את מה שאתם צריכים כדי להוסיף צבע נוסף לעולם שלכם.
אז כן, ספריות הן הרבה יותר מעוד מסגרת עם מדפים וספרים ישנים; הן עולם מלא בהזדמנויות לגילוי עצמי והתחברות בוגרת עם עצמכם ועכשיו אני מבינה - זה לא נגמר פה!