לפני חודשיים החלטתי לקחת את הכלבה שלי, לולה, לדוגי פארק הקרוב לבית שלנו. הייתי מתוסכלת מזה שלולה לא מצאה חברים לפלרטט איתם בשכונה. אני זוכרת שהגעתי לשם בציפייה מעורבת עם קצת חששות. מה אם היא לא תתחבר לכלבים אחרים? מה אם היא תהיה ביישנית ולא תרצה להשתעשע?
כשהגענו, שמחתי לראות כמה כלבים כבר רודפים אחרי כדור ואחרים מתכרבלים זה עם זה. וממש ברגע שפתחתי את השער ולולה קפצה החוצה, משהו השתנה בה. הרגליים שלה התהפכו והיא רצה כמו מטורפת לעבר חבורה של כלבים נוספים. השמחה על פניה הייתה מדהימה! כאילו פתאום נפל לה האסימון שהיא לא לבד בעולם הזה.
במשך המרוץ אחר הכדורים והנשיקות שנשלחו מפי בעלי הכלבים האחרים, הבנתי עד כמה חשוב לתת להם את המרחב להתנהל כחירות שלהם - במקום שיאפשר להם להתחבר ולהשתעשע בלי דאגות מסביב.
ועכשיו כשאני חושבת על זה, יש לי איזה טיפ קטן לבעלי כלבים: אל תשאירו את הכלב שלכם בבית רק בגלל החשש שהוא לא ימצא חבר! פשוט צאו ונסו - אתם עלולים לגלות חוויות מרגשות וגם חברויות חדשות שלא שיערתם בכלל שייווצרו שם בין ארבע כפות רגליים.
מאז הלילות בעבודה הפכו להיות קלילים יותר בזכות הזמן שנשאר לנו ביחד בדוגי פארק - וזה רק הולך ומשתפר ככל שהזמן עובר. לולה עכשיו כבר יודעת גם לזהות בדרך לגן האם אנחנו בדרך לדוגי פארק או סתם לטיול שגרתי; ואני יכולה להגיד לכם שרואים לה את ההתלהבות בעיניים!
אם עוד לא ניסיתם לברר מה קורה בפינה הזאת של השכונה שלכם - אל תחכו! יש המון דברים קטנים בקשרים האלה שהם בעצם גדולים בניואנסים שלהם. מי יודע? אולי תמצאו שם גם אתם חברים חדשים למסעות הקטנים והגדולים של החיים.
