החלטנו לצאת לטיול בסוף השבוע ושמחה גדולה הייתה ברקע. הטבע פרח, השמש זורחת והלב מתמלא בציפייה. נחלי המים שהבהבו הציעו לנו הפסקה מהשגרה, וכשהגענו לעיר הקטנה החלטנו להיכנס למסעדה שלא הכרתם.
בכניסה ראיתי את השלט - "אמא שלי". משהו בשם הזה משך אותי מיד, כמו חיבור לאוכל של בית, לחוויות ולזכרונות שכולנו מכירים. התיישבנו באחד ממרפסות העץ החמודות, כשברקע נשמע צליל של סכו"ם פוגע בכלים ומסביב ריח נהדר שהתפשט בעדינות באוויר.
המלווה שלנו היה איש מקסים שענה לשם יוסי. הוא הסביר לנו על המנות המיוחדות - אוכל ביתי מסורתי עם תפנית מודרנית. בחרתי במנת קובנים ממולאים שעשו לי לרצות לבכות מעונג. כל ביס היה כמו הפלגה בזמן - הרגשתי שאני חוזרת לבית סבתא שלי, נטועה בין חום ואהבה.
ובלבי לא יכולתי להתעלם מהמחשבות שניקרו אצלי כשהגעתי למנה dessert - קינוח קטן של מוס חלבה שהיה פשוט מושלם! הוא הניח את עצמו על הלשון כמו דאז שאומנת אהבה נתנה לי כשכאב לי מבחוץ ונעים מבפנים.
במהלך הארוחה ישבתי והתבוננתי סביב - זוגות צעירים מדברים וצועקים צחוקיה חמישה שולחנות לידינו; משפחות שמספרות זה לזה מה עשו במשך השבוע; ופשוט אנשים שחיים ובועטים מול הצלחות שלהם כאילו הם נמצאים בסיפור קסום שאין לו סוף.
לקראת סיום הערב, לפני שהיינו מוכנים לעלות בכיוון הבית שוב, ביקשתי מיוסי טיפ לקינוחים בבית - והוא עשה ממש עבירה בליבו: "תקחי תמיד זמן לעצמך בבישולים שלך," אמר בחצי חיוך. "אל תשכחי להוסיף הרבה אהבה לכל מנה שאת מכינה."
אותך אני רוצה להזכיר גם כן - תן מקום לאוכל להיות חלק מחייך באמת! בכל מנה שאת מכינה תכניס פנימה פריט מעניין לתוספת מיוחדת ולהתחיל ליצור מקסמים חדשים בזמן אמת… כי שטף האוכל יוצר רבי-ניגודים בין הדורות שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם בדילמה היכן לאכול או כמה להשקיע במנה לפסטיבל הברית שלכם... תרשו לעצמכם להיות אמיצים ולהרגיש בתוכן מאכלים שבחים זה אותם אלוהים גדולים כיצד אנחנו מרגישים בהם ממש!
באמצעות אוכל אנחנו יכולים לגשר על פערים וליצור רגעים שמשתפים אותנו אחד עם השני בעולם המודרני הזה. ✨