אני זוכרת את היום הראשון שלי במרכז ההדרכה, כשהתחלתי את הדרך שלי כמדריכה. ההתרגשות הייתה בשיאה, אבל גם לא מעט פחדים צצו לי בגרון. איך אעמוד מול קבוצת אנשים? האם אצליח להעביר את המסר? כל כך הרבה שאלות רטטו בראשי.
כשהגעתי לשם, הוקסמתי מהאווירה. המקום היה מלא באנרגיות חיוביות, אנשים אופטימיים עם רצון עז ללמוד ולצמוח. פתאום הבנתי שכולם כאן בעצם מסעירים כמו שאני הייתי - בתחילת הדרך. במהלך המפגשים למדתי לא רק לעבור סדנאות ולהכשיר אחרים, אלא גם להקשיב לסיפורים של המשתתפים האחרים ולאפשר להם לחלוק חוויות אישיות שהיו לפעמים אפילו מרגשות יותר מההדרכות עצמן.
באחד השבועות, בעקבות תרגיל קבוצתי שעשינו, אחת המשתתפות שיתפה בכאב שלה על התמודדות עם חרדה שמלווה אותה שנים רבות. זה הרגיש כמו רגע מכונן - ברגע אחד היא הצליחה לגעת בלבבות של כולם בחדר. אחרי היא קיבלה חיזוקים ופרגון מהקבוצה והיא פשוט פרצה בבכי מרגש ששינה הכל באותו ערב.
זה היה ממש שיעור חשוב עבורי: במקרה הזה, החיבור האנושי הוא אולי הדבר החשוב ביותר בהדרכה ובכלל בחיים. הם לא רק למדו ממני; אני פגשתי חלק מעצמי דרך הניסיון שלהם. התחלנו לבנות קהילה שבה אנחנו מקבלים זה את זו באמת ואיכפת לנו זו מזו.
אם יש לי טיפ לתת לכל מי שמעוניין להיכנס לתחום הזה - אל תפחדו להיות vulnerable (שבריריים). הפגיעות יכולה להביא לחיבורים העמוק ביותר והאהבה האמיתית בין אנשים שקודם לכן היו זרים זה לזה.
אז כשאתם חושבים על מרכזי הדרכה או על התחומים שבהם אתם רוצים לעסוק בהם - תחשבו קודם כל על הקשרים שאתם יכולים ליצור שם ועל האנשים שתפגשו בדרך. בסופו של דבר אלה הם הזיכרונות הכי יקרים שלנו, דברים שמשנים חיים בצורה שלא תמיד קל לראות מראש.
המקום הזה הפך לבית שני בשבילי ואני ממליצה לכולכם לבדוק אותו אם עדיין לא עשיתם זאת!