אני זוכר את היום ההוא, כשהחלטנו פשוט לקפוץ על האוטו ולצאת לטיול ספונטני. בלי לתכנן, בלי לדעת לאן נוסעים - רק אני והילדים שלי. כמה פעמים כבר יצא לנו להרגיש ככה? חופש מוחלט.
בעוד אנחנו נוהגים לאורך חופי הים התיכון, היה זה אחד מאלה שהראות פשוט נפרשה בפנינו כמו בד למופת. עצרנו בסמוך לעיצובי החוף של אחד הכפרים הקטנים וכבר נתקלנו באנשים עם חיוכים רחבים שמזמינים אותנו להצטרף אליהם לפיקניק על החוף. אחרי רגע של hesitation החלטתי שאנחנו לא יכולים לפספס את ההזדמנות הזו - והצטרפנו לחגיגה המקומית.
הילדים שיחקו במים, צוחקים ורצים לסירוגין אליי כדי לשתף אותי בחוויותיהם: "אבא תראה איזה דג מצאתי!" או "תצלם אותי קופץ!" והשמש הלוהטת חיממה לנו את הלבבות בעוד שאני מתענג על הצחוק שלהם ועל הרעש הרך של הגלים שמתנגשים בחריצי החוף.
מתוך כל השיחה שלנו עם המקומיים וגם מהקלילות ששררה באוויר, הבנתי דבר חשוב: תיירות אמיתית היא לא רק לראות מקומות חדשים אלא גם לפגוש אנשים ולהתחבר לתרבות המקומית. כל אדם שפגשתי שם סיפק לי חוויה חדשה; טעמים אחרים בעבודות יד שהם עשו בעצמם ואפילו סיפורים משפחתיים ששמרו בתוך הלבבות שלהם.
אז אם אתם יכולים לקחת טיפ מהחוויה הזו שלי - אל תהססו לעצור כשאתם רואים מקום חדש! לא משנה אם זה ליד הבית או בעיר זרה לחלוטין, תמיד יש קסמים קטנים לחוות ולקבל השראה מהם. ברגע שנפתח ליבכם ואת מחשבתכם לקסם שבדרך ולאלו שאתם פוגשים בדרך - העולם פתאום נהיה יפה יותר ומלא חיים.
ביום ההוא בארץ המובטחת מצאנו אוצרות בלב ים וביישובים קטנים שלא חשבנו עליהם מראש. ואז הכל הפך לצבעוני יותר - כמו פסיפס מרהיב שמתגלגל תוך כדי מסע שלא נגמר אף פעם.