אתם יודעים, יש כאלה שסבורים שצבעים זה רק גוון שמצפה את הדברים. אני לא מסכים. יום אחד, כשישבתי במרפסת שלי, שתיתי קפה בשמש והאזנתי למוזיקה קלילה, החלטתי להעביר כמה דקות ולהתבונן בגן שלי. פתאום הבנתי עד כמה הצבעים סביבי מדברים אליי.
היה זה סוף האביב וכל הפרחים התחילו לפרוח. הוורדים האדומים פרחו בגאווה לצד הגזרים הכתומים שהזכירו לי תמיד טעם של ילדות - אז אמא הייתה מכינה תבשיל גזר וברוטב דבש שכולנו אהבנו. הצבע הירוק הרענן של הדשא היה כמו נשימה חדשה אחרי כל החורף הזה, והצהוב החריף של השמש נתן לי תחושת התחדשות.
פתאום עלתה בי מחשבה: צבעים הם כמו רגשות - לכל אחד מהם יש משמעות אחרת וסיפור אחר לספר. החום של האדום מעלה זיכרונות מרגשים של אהבה ותשוקה, בעוד שהכחול מביא עימו רוגע ושלווה, כמעט כמו הקולות המתגלגלים ממימי הים.
ואז התחלתי לחשוב על כך שבסוף אנחנו גם מורכבים מכל הצבעים הללו - כל חווייה שאנו עוברים משאירה לנו כתם על הקנבס הפנימי שלנו. לפעמים אנחנו צובעים את עצמנו בצבע עזה כדי להתמודד עם כאב או פחד ולפעמים נבחר את הגוונים הרכים יותר בעת סערות רגשיות.
אם אתם רוצים להכניס קצת צבע לחיים שלכם, אולי כדאי פשוט להתנסות - לצאת לטבע ביום יפה ולבחון אילו צבעים מדברים אליכם? להכין יצירת אמנות מתוך רגע קטן ושולי בחיי היום-יום? אתם יכולים גם לנסות פשוט לשלב בגדים בצבעים שונים שלא חשבתם עליהם קודם בזהירות וביטחון וצפו איך זה משפיע על מצב הרוח שלכם.
כי לפעמים שינוי קל בצבע יכול להביא איתו שינוי עצום בתודעה ובתחושה הפנימית שלנו. תנסו את זה!
